המטע הוא ענף ותיק, שתרומתו לפולקלור המקומי אינה פחותה מתרומתו הפרנסתית. תחילתו לפני יותר מיובל שנים, בכרם קטנטן שנטע אהרון קישוני בחולות משמר-זבולון ב-1950. כעבור שנתיים ניטעו בתל-דאוק חרובים, זיתים וכרם גדול (כרם א'). ב-1953 נוספו שם כרם ב' וכן רימונים, חבושים, שזיפים, אפרסקים וחלקות זעירות של תפוחים, משמש וגויאבות. ב-1955 ניטעו עוד חבושים. ב-1957 ניטעו ראשוני האגסים. ב-1958 תפוח א' וב-1960 תפוח ב'. ב-1961 אגסים נוספים וראשוני הפקאנים. ב-1962 עוד אגסים בתל-דאוק ופקאנים בחולות שממערב לקיבוץ. שטח המטע הגיע אז ל-565 דונם! האבות המייסדים של מטע הנשירים, נוסף על אהרון קישוני, היו משה כהן, זוסיה רפאלי ואלי מסד. בין עובדי המטע, לתקופות ארוכות יותר או פחות, נמנו גם מרדכי מורגנבסר, מאירקה רוסמן, יאיר בר-דוד, דבורה אדלר, יהודה בין, דניאל ברכה, אברי פישר, ישי שמאלי (ל'), חגי לביא, זאב יעקב, גיורא מסד, עמנואל רונקין, אדם שביט, משה מגן, יעקב רבין, אביטל מסד, רחל ברק, יעל שדה, הלל ("ציבולה") הדר, רענן ארזי, עמי זינגר, אורי קראוס, אורי חזן, אבנר קליין, אבישי כהן, צבי קראוס, אמירה מזרחי, יוסי ויאולא, עידית קראוס, אבנר אילון, עופר מסד, דודי זינגר, עמית קורן, אמציה מגדלי, עדה מדק, איה פלוקסמן ורבים אחרים... חמשת הק"מ שבין הקיבוץ למטע היו אז הרבה יותר ארוכים מאשר כיום (ואיך אפשר לשכוח את טלטולי הדרך ואת תפארת השקיעות בבוץ?), לכן נהגו הנוטעים לאכול במטע וגם הארוחות ההן כלולות באגדות המקום. בזכות המטע הגיעו בתחילת שנות ה-60 הקבוצות הקיציות הראשונות של המתנדבים מחו"ל, שכונו אז "סטודנטים", ומניות המטע עלו גם במישור הרומנטי. אחדות מהמתנדבות הנחשוניות, כגון ויטה והיידי השויצריות ומאוחר יותר אריאן ההולנדית, נקשרו לקיבוץ ב"אשמת" המטע ובעקבותיהן באו עוד רבות ורבים. תרומה ציורית להווי המקומי הוסיפו הגיוסים ההמוניים ו"תלושי הקטיף" – המחאות פנימיות שזיכו את המתגייסים החרוצים ב-2 ק"ג פרי בעונת החורף, נוסף על שקית הפרי שקיבלו בתום הגיוס עצמו! אולי מהגרעין הזה נבטו נסיעות החו"ל הקבוצתיות של ימינו?! אבל, ככתוב בשירו הנוגע ללב של יצחק פטיש, "אחר כך לעת התפכחות עקרנו את הכרם שלא היה רנטבילי" וגם יתר מטע הנשירים ירד מגדולתו (תרתי משמע) וחלקותיו נעקרו בזו אחר זו. ואז החל פרק ב': האבוקדו המקומי (דוא"לavocado@masaryk.org.il :). מטע האבוקדו חוזה האבוקדו המקומי היה אלי מסד המנוח, שחקר ובדק את הנושא ונאבק בעקשנות בממסד החקלאי כדי לשכנע שגם אצלנו אפשר לגדל אבוקדו, על אף הקרקע הכבדה. כאשר השיג לבסוף את מבוקשו, ב-1977, "המוציא לפועל" היה נכדו עופר מסד, שריכז את ענף האבוקדו מיומו הראשון ועד סוף 1997. אלי מסד ומשה כהן "חצו את הקווים" מהנשירים לאבוקדו הסובטרופי ותרמו לו במשך יותר מ-20 שנים מנסיונם העשיר. צעירים יותר (נוסף על עופר) שעבדו ו/או עובדים באבוקדו: עמי זינגר, עמית קורן, תמיר ועמית מסד, אורי פרנקל, איל מסד, יואב גירש, ישי שביט, אביטל שטנגר, עומר ברק, דביר שדה, שירלי זינגר, כנרת שטנגר, כרמל קראוס, רון שביט, ניצן דוכס, עידן בניק ועוד. "הגרעין הקשה" הנוכחי: עמי (רכז, מסוף 1997), עמית ואורי. גם באבוקדו המשיכו המתנדבים (כיחידים, לא בקבוצות) להוות גורם חשוב, מקצועית וחברתית. הבולטים והמיומנים שביניהם: ניקולא ביאנקי (שוייץ), אליס יונסן (נורבגיה), סופי פרארד (צרפת) ותרז קולסת (נורבגיה); תרז עדיין ממשיכה מדי שנה להיות חודשים אחדים "בשרות פעיל" במטע ונחשבת חברת צוות לכל דבר. גודל המטע 324 דונם, מה שנחשב בגליל המערבי מטע די קטן, ויש בו 3 חלקות, שניטעו ב-1977, 1982 ו-1985. בזמנו היתה חלקה נוספת, בחולות שמדרום לקיבוץ, אך נאלצנו לעקור אותה כשמיכסת המיים השפירים של הקיבוץ קוצצה. ל-2004 מתוכננת נטיעת חלקה רביעית על שטח של כ-50 דונם, בין המטע הנוכחי לבין תל-דאוק. כיום משקים את המטע במי-שטפונות שאוגרים בחורף ובעתיד הלא רחוק נשקה במיים מושבים. המטע שלנו אטרקטיבי למגדלים, מומחים וחוקרים מכל הארץ (ולפעמים גם מחו"ל), בזכות כמה תכונות יחודיות: •הרווח בין השורות 8 מטר, יותר מהמקובל, בגלל הגדודיות הגבוהות שהעצים נטועים עליהן (כדי למנוע את הידוק הקרקע בגזרת השורשים); אבל מעז יצא מתוק: זה מאפשר חדירת אור רב יותר לעצים וזה יתרון חשוב. •המטע יוצא דופן במספר הזנים (16!) ובגיוונם, עקב חתירתנו הבלתי נלאית להתאים את הזנים לתנאי הקרקע והאקלים המקומיים. מאז 1989 בוצעו שינויי זן על יותר מ-42% משטח המטע (והיד המרכיבה עוד נטויה...)! •אנחנו משתדלים להתעדכן בהשגי המו"פ ומרבים לשתף פעולה עם חוקרים, על אף הטרחה הכרוכה בכך. אפשר לומר גם שהחוקרים מרוצים משתוף הפעולה שלנו וסומכים על האמינות והמקצועיות שלנו. היבולים ו"השורה התחתונה" בעונות האחרונות אנחנו ממוקמים לרוב "במרכז הטבלה" של הגליל המערבי בתמורה לדונם ובחלק העליון של הטבלה בתמורה לטון פרי. ככל שהעצים שעברו שינויי זן נכנסים יותר לניבה, כן משתפר מצבנו בטבלאות הנ"ל ועולים היבולים: עד 1985 היו רוב היבולים מתחת ל-400 טון. בין 1985 ל-2001 היו רוב היבולים בין 400 ל-500 טון. בינתיים חצינו את ה-500 טון ומתקרבים במהירות לרף ה-600 טון. לאחר שנים לא מעטות של הפסדים, הצטמקו הגרעונות בסוף העשור הקודם ומאז תחילת המילניום החדש המטע מאוזן. אנחנו מעריכים שב-2004 יהיה כבר רווח של ממש ובכך תיפתח תקופה חדשה בתולדות המטע. הרכב הזנים באבוקדו המקומי (נכון לקיץ 2003) האס 87.28 דונם = 26.94% אטינגר 63.048 דונם = 19.46% פינקרטון 61.68 דונם = 19.04% ארדיט 40.368 דונם = 12.46% ריד 28.568 דונם = 8.82% חורשים 15.312 דונם = 4.73% פינו 7.488 דונם = 2.31% גליל 6.88 דונם = 2.12% ארד 3.736 דונם = 1.15% פוארטה 3.072 דונם = 0.95% עירית 2.928 דונם = 0.90% לביא 2.16 דונם = 0.67% 3010 0.6 דונם = 0.18% 9748 0.56 דונם = 0.17% מסריק 0.2 דונם = 0.06% 18-137 0.12 דונם = 0.04% מידע על הזנים הנ"ל האס זן עם פרי קטן יחסית ומחוספס – הזן המבוקש ביותר בעולם. עונתו ממושכת במיוחד, מנובמבר עד לקיץ. אטינגר זן ישראלי – עם פרי גדול, יפה וטעים - הפותח את עונת היצוא בספטמבר; מייצאים את רובו לקראת חג המולד. פינקרטון זן קליפורני – פרי גדול, מאורך ומחוספס (נובמבר עד פברואר) – עם חיי מדף ארוכים מאוד ועם אחוזי יצוא גבוהים במיוחד. בארץ מגדלים אותו בעיקר בעמק הירדן ובגליל העליון. אלי מסד החליט ב-1982 לנטוע גם אצלנו שורה אחת, לתמיהתם וחרדתם הרבה של המומחים. כיום הוא נחשב לספינת הדגל שלנו ויש לנו הכי הרבה פינקרטון בגליל המערבי! ארדיט זן שפותח בקליפורניה, אך "המריא" דוקא בישראל; בדרך כלל קוטפים ומייצאים אותו לקראת חג הפסחא. ריד זן עגול המסיים באביב את עונת היצוא; אם מצליחים לדחות את הקטיף עד אמצע הקיץ פודים עבורו בשוק המקומי מחירים טובים. חורשים זן ישראלי פורה, עם פרי גדול וטעים (נובמבר עד פברואר), שאנחנו איננו מתלהבים ממנו, בעיקר בגלל חיי המדף הקצרים שלו; יש להניח שבעתיד יעלם מרשימת הזנים שלנו. פינו זן די חדש, מקליפורניה, עם פרי גדול ומחוספס (סוף דצמבר), שעושה רושם טוב מאוד, אך לעת עתה לא חדר לתודעת המגדלים והלקוחות. גליל זן ישראלי די חדש (פותח בחוות הנסיונות עכו) שקוטפים בסוף אוגוסט-תחילת ספטמבר, כשהשוק המקומי רעב לאבוקדו ומוכן לשלם עבורו מחירים גבוהים; אין מייצאים אותו. ארד זן ישראלי חדש (פותח בבית-דגן) עם פוריות מדהימה ופרי גדול בצבע ירוק כהה; מעורר עניין רב בקרב המגדלים ועשוי להפוך ללהיט. פוארט זן קלאסי ותיק וטעים, שירד מגדולתו; אמור להעלם לגמרי מהמטע שלנו ב-2004. עירית זן ישראלי די חדש (חוות הנסיונות עכו), טעים במיוחד ועם תכונות חיוביות נוספות, אבל עדיין שנוי במחלוקת בקרב המומחים. לביא זן חדש, דמוי האס גדול, שכבר נחשב ללהיט. 3010 זן נסיוני (עכו), דמוי האס גדול, שאנו חפצים ביקרו. 9748 זן נסיוני (עכו), דמוי פינקרטון, אך שנקטף מאוחר יותר; מסקרן. מסריק זן מקומי, טעים במיוחד ועם חיי מדף ממושכים, פרי טיפוחו של אלי מסד; מאחר שלא הוכר כזן רשמי, מוכרים אותו במרכולית הכפר. 18-137 זן נסיוני (עכו) מסקרן, דמוי אטינגר ענק, יפה וטעים, שקוטפים לקראת האביב.