(04/02/1913 – 04/01/1993)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה אריה הללינולד : 4.2.1913 נפטר: 4.1.1993 אני הכרתי את אריה מסיפוריה של אימי בטרם עברתי לכפר מסריק.כשהגעתי לקיבוץ נוצרו בינינו קשרים על בסיס זכרונות העיר מלאווה,שידעתי עליה הרבה מפי אימי.אמי היתה שייכת לשכבת המדריכים של אריה בקן השומר הצעיר במלאווה. נהגתי לשאול אותו על מנהגי היהודים בעיר, אורחות חייהם ועיסוקם. וכן נהגנו לברר בינינו בעיות בשפה העברית עד לאחרונה. גם על בעיות פוליטיות דברנו , לפעמים הסכמנו ולפעמים חלקתי על דעותיו.אריה נולד תינוק חלוש וכפסע היה הינו לבין המוות, אולם הוא התאושש ונשאר בחיים. בהיותו עדיין תינוק, כבר ידעה משפחתו את מאורעות מלחמת העולם הראשונה. המשפחה נאלצה לברוח מהעיר, וידעה חרפת רעב. אחרי שוך הקרבות חזרו למלאווה. אביו היה בעל מקצוע החייטות והצליח לקיים את משפחתו ודאג למחייתה. מצב היהודים היה לא רע מבחינה כלכלית, אבל היו גם משפחות עניות.בגיל חמש הכניסה אותו אימו ל"חדר" ,כבר שם ספג את הרוח הציונית. בהיותו בן שבע עבר לבית-ספר יסודי יהודי. בגיל אחת עשרה נכנס לתנועת השוה"צ שהיה לה מקום נכבד בקרב הנוער היהודי בעיר. בגיל ארבע-עשרה עבר לגימנסיה היהודית והחל ללמוד גם עברית. שם הפך לאוהב נלהב של ארץ-ישראל.אחרי חוזה וורסאי קיבלה פולין את עצמאותה . אבל יחד עם זאת קיבלו היהודים את האנטישמיות בכל חריפותה. היהודים בעיר נרדפו, נשדדו והוכו. ימי השוק הפכו לימי פוגרומים.עוד לפני זה בשנת 1920 פלשו הבולשביקים הרוסים לעיר והיהודים היו בני חסותם. מהר מאד חזרו הפולנים האנטישמיים כפי שאנו מכירים אותם עד היום הזה.אריה נתייתם מאימו שנרצחה על ידי חייל פולני והא רק בן שבע. הצעירים היהודים התארגנו להגנתם. הציונות והתנועה מלאו את מחשבתם. אריה מיקד את חייו בקן שהיה מחוץ לעיר ליד בית הקברות הפולני. הוא הצליח להימלט מגיוס לצבא הפולני. בבכי ובהתרגשות נפרד מאביו ומשפחתו, ועלה עם חברתו לארץ ישראל משאת נפשו. זה היה באפריל 1935.בהגיעם לארץ נסעו לנס ציונה בה היו חברי גרעין "היוצר". את פניהם קיבל יום חמסין נורא. אריה השתלב בכל העבודות של כיבוש עבודה עברית – בפרדסים וסיפור השלפוחיות בכפות הידיים ידוע. חברי הקיבוץ ובתוכם אריה, עבדו בבנין, בסלילת כבישים ובנמל. היה שותף להגנת הישוב בימי המאורעות.בימי חייו ידע שכול. הוא שכל את אישתו ושתי בנותיו והכאב היה רב. עבר זמן ואריה בנה משפחה חדשה עם לולה היפה.לאחר השואה דובר על קליטת נוער פליטי השואה אל תוך הקיבוצים. אריה ראה זאת כמשימה ומיד התנדב ללמוד ולהכין את עצמו כמדריך כדי לקלוט אותם. ובאמת עסק בזה. הוא נזעק לעזור לאחיו , שעבר את השואה ונותר יחידי מכל משפחתו. ליבו ומוחו היו קשובים לבעיות היישוב היהודי בארץ, ונרתם לכל מעשה שיועיל לעליה לארץ ולקיום היישוב הזה והגנתו.מה לאמר הוא היה אדם רגיש וחיובי לחברה, והיה איש רב פעלים, הוא תרם רבות לועדת תרבות וועדת חברים ועוד.איבדנו אדם יקר והצער רב. שושנה מגן.סבא, אבא, ובעל יקרהלכת מאיתנו והשארת כל כך הרבה.מעכשיו הכל יהיה אחרת: המפגשים המשפחתיים, החגים וימי ההולדת שבהם היית כל כך מלכד, כותב הברכות שתמיד חיזקו ונתנו אופטימיות עם התייחסות אישית לכל אחד.הנועם ,החן והצניעות היו תמיד מנת חלקך. כל מה שעשית, עשית תמיד קודם כל כדי לתרום לאחרים ורק אחר כך חשבת על עצמך.תמיד דואג ומגלה התעניינות בכל אחד מבני המשפחה. היה חשוב לך לשוחח עם כל אחד ולדעת מה קורה. היית איש משפחה למופת- אהבתך הגדולה לכולם והאהבה הגדולה בינך ובין אמא רק הלכה וגדלה עם השנים.צבעת את חיינו בצבעים שמחים ומה שנשאר לנו היום הוא ספר עבה של זכרונות שכתבנו ביחד שאפשר לדפדף בו ולהזכר.הרעיון הקיבוצי הפך אצלך לדרך חיים. בחייך ובפעלך נתת ביטוי להשקפת עולמך. הקיבוץ היה בשבילך בית וגם משפחה אחת גדולה.גם בימים הקשים כאשר המחלה השתלטה על גופך היא לא השתלטה על רוחך.הרגשנו שגם בימים האחרוניםהיתה לנו זכות ללות אותך ולראות את אצילות נפשך ואתדאגתך לסובבים אותך.דברת ושוחחת אתנו ארוכות על חייך וביקשת שלא נבכה אחרי מותך, כי אתה הולך מאיתנו למקום שכולו טוב, לאחר חיים מלאים של הגשמה עצמית בתחום הקיבוצי ובחייך האישיים ועם כל המשפחה המורחבת. נזכור אותך בגעגועים רבים אוהבים אותך
