(24/10/1919 – 21/03/2007)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה גבי זבולוני נולדה: 24.10.1919נפטרה: 21.3.2007ביום אביבי ובהיר, כשהאויר צלול וריחות פרחי הבר והדשאים הקצורים עולים באפנו, עברה ידיעה מפתיעה ומהממת – גבי זבולוני נפטרה בלילה בבית החולים. על אף גילה המתקדם היתה פעילה וחיונית וצלולה לגמרי ואיש לא חשד שיומה קרב. להפך- "הרי רק אתמול עוד עבדה בחדר האוכל", אמרנו כולנו...גבי נולדה בבודפשט בשנת 1919. הזמן הוא אחרי מלחמת העולם הראשונה ואחרי המהפכה הקומוניסטית בהונגריה. הכל היה הרוס ולכן נולדה בבית עם מיילדת ורופא הבית. גבי מספרת על עצמה שהיתה ילדה ערנית ופטפטנית מאד. היא הלכה ללמוד בבית ספר יהודי ובהמשך עברה לבית ספר עירוני- ובכל התקופה היתה תלמידה מקובלת וטובה ויש לה המון זכרונות וסיפורים מאותה תקופה. כל השנים רצתה להיות מורה והגיעה ללמוד בסמינר קתולי במנזר. למרות היותה יהודיה יחידה בכיתה לא חשה באנטישמיות. היא סיימה את לימודיה בהיותה בת 19 בלבד.  את עבודתה כמורה התחילה בבית הספר הקטן בעיר מגוריה באובדה. הזמן עבר ובהיותה בת 25 ב 1944 כבר היו הגרמנים תקופה ארוכה בבודפשט.יום אחד הודיעו לכל הנשים עד גיל 50 והגברים עד גיל 60 להגיע למגרש גדול. כולם ישבו על הדשא וקבוצות קבוצות נקראו לפי שמות ויצאו לדרך. לבסוף קראו גם את שמה של גבי אך כשהגיעה לשער הודיעו שלהיום זה מספיק ושלחו את האנשים הביתה. היתה זו מתנת יום ההולדת ה 25, היא קיבלה את החיים במתנה.כאשר הרוסים הגיעו, חזרו היהודים לביתם ולאט לאט שבו החיים לשגרה.בנובמבר 1945 הגיעו חיילים מהבריגדה לבודפשט לארגן עליה וגם גבי הצטרפה. תלאות העלייה לארץ היו רבות אך בסופו של דבר הגיעו לארץ והיא נפגשה עם אחיה שהיה חייל במצרים ובא לפגוש אותה בתל-אביב. אחיה הכיר לה את דב גרונר ואיתו טיילה הרבה בתל-אביב. היא לא חשבה לרגע שאת הימים הראשונים שלה בתל אביב היא תבלה עם אדם שלאחר מכן יעלה לגרדום.כשהוריה עלו ארצה הם הכירו בספינה בחור צעיר והזמינו אותו לארוחת ערב.זה היה בנדי בעלה הראשון. הם טיילו הרבה ודיברו ועברו כמה חודשים עד שהחליטו לקשור את חייהם יחד. גרו בתל-אביב וגבי עבדה במרפאת שיניים. נורית בתם הבכורה נולדה בשנת 1959. ולאחר מספר שנים נולדה רותי. בשנת 1957 נסעו יחד למסיבת בר-מצווה. בדרך חזרה התחיל בנדי להרגיש רע ועוד באותו ערב קיבל התקף שני ונפטר. גבי החלה את חייה כאמא חד-הורית. היא היתה מוקפת אהבה אך הרגישה בודדה מאד. למרות הקושי בדבר היא החליטה לחנך את הבנות לבד וכך הגיעה לקיבוץ מצובה ב 1959. אחרי כמה שבועות השתלבו היא והבנות כאילו חיו כל החיים במצובה. לגבי היה טוב והיא התחברה מהר עם דוברי ההונגרית בקיבוץ ולאחר מספר שנים עברו הוריה לגור בקיבוץ. הבנות גדלו וסיימו לימודים והתגייסו לצבא , התחתנו והקימו משפחות.בשנת 1973 הצליחו לשכנע את גבי לצאת למפגש של חברים בודדים מקיבוצים.בסוף המפגש מצאה טרמפ עם דוד מכפר מסריק וכבר למחרת הגיע לבקר אותה במצובה. הקליק היה מהרגע הראשון וזה נמשך 30 שנה.לאחר שראו שהקשר מתחזק ורציני החליטו להתחתן וגבי עברה לכפר מסריק.היתה להם אהבה אמיתית, כמו של זוג צעיר. הבנות שלה ראו בדוד אבא אמיתי. את יום הולדתה ה- 55 חגגה כפר בכפר מסריק ועל הברכות שכתב לה דוד אמרה:  "אני חושבת ששיר השירים של שלמה זה כלום לעומת הברכות של דוד אלי...:.שתי המשפחות הפכו למשפחה מורחבת וגדולה ועם השנים נולדו עוד נכדים וגם נינים. עד שנת 1992 עוד עסקה גבי בהוראה, אך כשנסגר בית הספר מצאה לה עבודה בחדר האוכל. לפני מספר שנים נפטר דוד. למרות העצב הגדול ידעה גבי לראות את המשפחה הגדולה והמלוכדת שהיתה סביבה והמשיכה להיות פעילה הן בעבודה בחד האוכל והן בלימודים.בסיום הספר –"סיפור חיי"- שכתבה לפני שנתיים היא כותבת:"עברתי הרבה בחיים.אני רוצה עוד לחיות. אבל יש לי בקשה גדולה מהגורל: אני טיפלתי בכל האוהבים שהיו חולים אך בי אני לא רוצה שיטפלו. לא רוצה להיות חולה אלא לעצום את עיני וכשאנשים ישמעו הם יגידו: אבל אתמול היא עוד עבדה.. שכך יהי אמן".תפילתה האחרונה של גבי התמלאה ויש בכך נחמה פורתא לכל אוהביה הרבים.אנחנו מלווים בצער אשה שעד יומה האחרון חיה את חייה במלואם ואין אושר גדול יותר לאדם.יהי זכרה ברוך.                                               כתבה עופר אילת על פי ספרה של גבי.