(20/11/1912 – 10/08/1975)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה חביבה כרמלינולדה:20.11.1912נפטרה: 10.8.1975 טרי הפצע וגדול הכאב ועדיין קשה לסכם את מסכת חייך העשירים והמאושרים.הפצע כה עמוק וגדול שלעולם לא יגליד והכאב לא ירפה. אני ממאן להאמין וכך גם אחרים, להעדרך לנצח. קשה להשלים עם העובדה של נראך עוד באופן פיזי להלך בשבילי הקיבוץ זקופת קומה, מחייכת ומתעכבת לשיחת חולין קצרה עם כל אחד הנקרה בדרכך. היית רגילה לבוא אלינו כמעט כל יום למרות שאנו יודעים שזה נפסק לעולם, מתוך הרגל אנו מצפים , מחכים ומרגשים בנוכחותך.למעלה מ- 4 עשרות שנים הכרנוך ויש כאלה שהכירוך מילדות. לכולנו קשה להאמין ולהשלים שפתיל חייך ניתק בצורה כה פתאומית ומפתיעה.תחסרי לנו מאד חביבה, ידענו את מעלותיך הרבות את התנדבותך לפעילות שונה בשטחים רבים. את לא היית בין אלו שהיו צריכים להטיל עליך משימות. לקחת על עצמך משימות ותפקידים שונים. לא היתה פעילות או תפקיד שהיה בגדר אפשרותך, שלא התמודדת אתו ותמיד בהצלחה ובמסירות ללא גבול.חביבה, לא יהיה מי שיוכל כמוך לזכור תאריכים ומאורעות. התברכת בזכרון פנומנלי. היית ארכיון מהלך בקרבנו האם כל זה היה ואיננו עוד?בשבילנו שעשינו כברת דרך יחד,את תמיד תהיי דמות לא נשכחת ונערצת. נחוש בחסרונך, אך נזכרך בכל פינה ושביל, בכל תפקיד ופעילות. לא נרצה ולא נוכל לשכוח אותך.תחסרי למשפחתך הענפה, לאחים ואחיות ולכל הקרובים שהיית מסורה להם בלב ונפש.תחסרי ליצחק ולאבנר, לנאוה ולנכדים, לידידיך ולחברים שהיית קרובה להם- והם רבים מאד. אין במה להתנחם, כי אין ניחומים והם גם לא יעזרו ולא יקלו. נקטפת מאתנו בצורה חטופה שאף פעם לא יכולנו להעלות על הדעת שדווקא לך שהיית מגזע הנפילים דבר כזה עלול לקרות בצורה כזאת. במה חטאנו שהגורל כה התאכזר לנו?עם כניסתך לשיכון היית כה מאושרת ושמחה שסוף סוף הגעת לדירה מסודרת.כמה מרוצה ושמחה היית עם כל פרט ופריט וכמה ידעת לשתף בשמחתך ובאושרך גם אחרים,דאגת להשראת אוירה טובה בבית. באחרונה רקמת תכניות לשיפורים עם שנת התקציב החדשה.חביבה, כולנו הערצנו והערכנו את מסירותך ואת יושר לבבך. שמך היה אולי הביטוי המובהק ביותר לאישיותך ובשם הזה היה טמון הרבה יותר משאפשר להעלות בכתב או על דל שפתנו. היית באמת חביבה על כולם, לידידם לחברים ולכל מי שנקרה בדרכך. חביבהכפי שהיית, זכרך לא ימוש מקרבו ויהיה חרוט עמוק עמוק בלב כולנו לעולמי עד. יהי זכרך ברוך אהרון קישוניחביבה !ידידתי מורתי איננה עוד, היא עזבה אותנו באופן פתאומי במיתת נשיקה.גדול היגון, גדול האבל ואין ניחומים.רבים יספרו על חביבה, על פעולותיה ומעשיה מאז שעלתה ארצה. חלוצה בת 18. כל אחד יספר כפי שהכיר אותה ואני אדבר על חביבה שלי...גדלנו יחד בקיידן שבליטא, חברות בתנועת "השומר הצעיר" היינו, והיא היתה המדריכה שלי. זוכרת אני היטב את הבחורה הגבוהה, הרזה, בעלת העיניים הכחולות, עליזה ומלאת חיים. צחוק על שפתיה ושיר בפיה. היא היא שהשתילה בי אהבת ציון ואהבת מולדת. כולל שיר ואגדה, שירי ביאליק, ושיר טשרניחובסקי, סיפורי פרץ ואחד העם, רחל המשוררת, את הכל היא ידעה ועל הכל היא ספרה לנו, היא היתה מרכז חיי וככה תמיד זכרתי אותה אחרי שהיא עלתה ארצה ואני נסעתי לאבי לדרום אפריקה.כשלושים שנה עברו טרם התגשם חלומי לבוא ארצה ולמצוא את חביבה. בשנת 1960 ביקרתי בארץ לראשונה. חיפשתי ומצאתי את חביבה , אמנם השנים עשו את שלהם, במקום בחורה צעירה עמדה לפני אשה מבוגרת, הכל השתנה אבל העינים הכחולות והחיוך החם, והשמחה נשארו כפי שהיו. ומיד עלו זכרונות הנעורים, והיה כאילו לא נפרדנו כלל. שוב שמעתי מפיה כאן סיפורים מרתקים אך הפעם סיפורי בנין היישוב והארץ, היא ספרה על ימי בראשית: על חיי סבל ועמל, רעב וקדחת,קרב וגבורה, ויחד עם זה חשתי בדבריה ספוק בחיים. ושוב ראיתי לפני, אשה חזקה ואיתנה, אמיצה, נבונה. ואהבתי אותה מחדש.בזכותה עליתי ארצה עם משפחתי. 14 שנה היתה לי לידידה ואחות ומדריכה.עכשיו היא עזבה אותי והלכה למנוחתה, והשאירה לי... זכרונות בלבד. בתיה
