(23/11/1913 – 04/11/1988)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה יצחק כרמלינולד: 23.11.1913נפטר: 4.11.1988לזכרו של אבאאני נזכר כעת שמעולם לא קראתי לך אבא אלא בשמך יצחק, כך הורגלנו, דור הבנים הראשון.אבל היית אבא נהדר אבא שאפשר להתגאות בו ולהזדהות עמו בכל מעשיו.אני אינני יכול להתלונן אולי משום שהייתי בן יחיד דאגתם אתה ואמא שהילדות שלי תהיה הכי יפה בתנאים של אז.הייתם שייכים לאותו דור הולך ונעלם שידע ליצור יש מאין להסתפק במועט ולתרום המון בעיקר לקיבוץ, לחברה ולמדינה שבדרך ה"אני" שלכם תמיד היה במקום אחרון.בעבודה ראית ערך עליון מעולם לא עבדת לפי השעון אלא לפי הצורך. לא פעם הייתי הולך למסגריה בערב ע"מ להגיד לך לילה טוב. במחלת המכונות המכוניות נדבקתי ממך, אבל היית לי מורה ומדריך מצויין. תמיד אפשר היה לקבל אצלך ייעוץ ועזרה בשעת הצורך.עם שחרורי מהצבא נכנסתי לעבוד במוסך, אתך ועם אמא. במשך הזמן הרגשתי קצת לחוץ ויצאתי לתקופה של כמה שנים טובות לנהגות כשעיקר העבודה בדרום ואילת. לא מעט דפיקות לב גרמתי לכם אז. לאחר הנישואין חזרתי למוסך ומאז כנראה ישנתם טוב יותר בלילות.עם הולדת הנכדים נפתח דף חדש בחייכם, הייתם סבא וסבתא שלא היו מאושרים מהם. פשוט לא היה גבול לנתינה ולטיפול שלכם בהם, רונית וגיא למעשה בשנים הראשונות בילו יותר אצלכם מאשר אצלנו, חבל רק שאמא לא זכתה לראותם בפריחה אמיתית, לפחות אתה זכית. פטירתה הפתאומית של אמא הותירה אותך לבד מול מציאות שלא תמיד ידעת איך להתמודד עמה. דירתכם שהיתה מרכז הפעילות של המשפחה נדמה בבת –אחת.ואתה אבא שהיית שיא הצניעות וההסתפקות במועט לא תמיד שיתפת אותנו בעובר עליך, ואולי לא תמיד יחסנו חשיבות מספקת למצב החדש אליו נקלעת. ניסית להמשיך בחיים כאילו הזמן יעשה את שלו וירפא את המכאובים. המציאות היתה שונה ואכזרית לגביך. בשנה האחרונה חלה ירידה תלולה במצבך ונאלצת לאחר לבטים קשים לעבור לנסיון לבית העזר.הנסיעות לבתי חולים תכפו והאופטימיות של הרופאים בהתחלה, הפכו לפסימיות לגבי אפשרות החלמה. קשה היה לי לראותך ובעיקר להשלים עם המצב, בחודשים האחרונים הייתי יושב ליד מיטתך בביה"ח מדווח לך על הנעשה בבית.וכשאתה עירני התענינת בנכדים, מה לומדת רונית? והאם חן חזר מחו"ל? ודואג לגיא בצבא,שאת פעילותו בלבנון בדרך כלל היינו מסתירים ממך. לא רצינו להעמיס עליך יותר, המשא ממילא כבר היה כבד מדי.בערב שבת האחרון כשהורע מצבך נסענו אתך נאוה ואני בפעם האחרונה לבית החולים, הרופא דווח לי שהמצב חמור במיוחד ושאתכונן לגרוע ביותר. עמדתי לידך ברגעים האחרונים מביט במכשירים המשוכללים, לידי הרופא וידינו קצרה מלהושיע. אני יודע שלא הגיע לך סוף שכזה.אזכור אותך כפי שהיית באמת חזק מלא מרץ איש עשיה צנוע. נפרד ממך בנך אבנר.זכרונות- תחנות לאורך הדרךכשהזדקקתי אי פעם לתאריכים ופרטים פניתי ליצחק ונעזרתי בזכרונו המופלא, והאירוע היה לפתע כמונח על כף היד. כל דבר ענין אותו עד לרגע האחרון. באחד מביקורי האחרונים אצלו שאל האם שתי המכונות החדשות בדוקרט כבר עובדות. קולו היה חלש ובקושי קלטתי את שאלתו.עם מותו אבד לי חבר ורע מסור ונאמן.פקפקתי אם יכול אני לספר על ימי הבראשית ויצחק במרכז הזכרון- יצחק- אינו עומד עוד לרשותי.אסתפק לכן בפירורי זכרון.עבודתנו הראשונה המשותפת היתה בחציבה בהדר-הכרמל ברחוב הרצל. על מנת לצקת עמודי בטון לבנין חדש. הצבנו חורים בסלע: העבודה בוצעה בידיים בעזרת בלומינה (מוט פלדה כבד, מיוחד לעבודה זו). שעות של עבודה קשה ומפרכת, כשמגיעים לעומק הדרושמכניסים חומר נפץ (פוטש) ופתיל, מכסים את החור בעזרת פח ומשקל של אבנים. מתרחקים תוך צעקות אזהרה, ורדה !!העבודה בוצעה בשיתוף פעולה עם חוצבים מנוסים מכורדיסטן. עבודה קשה ומעטים התמידו בה. יצחק היה לחוצב !עגלונות: בין העבודות המכובדות ביותר באותה תקופה . עגלה מלאה חול, זיפזיף, חצץ וחומרי בנין אחרים. זוג פרידות, ובלמים לעגלה. הדרך עלתה משפת הים מ"בת-גלים" להד הכרמל, לרחובות הרצל ונורדוי וכו'. עליות קשות עד לבנין. ובשטח הבניה מרוקנים את התכולה נקודה מדוייקת. עגלונים שהגיעו לאותו מבנה היו מבקשים ממנו לכוון עגלותיהם לנקודה הדרושה. הוא כאשר היה במקום נענה להם ברצון. עבודה מפרכת, יצחק תפס מקום של כבוד.נהגות: הנהג השני בקיבוצנו היה יצחק. גם כאן תפס עמדה מכובדת והיה מבוקש. מחננו הזמני היה בקרית חיים. לסרטים, הצגות ולארועים אחרים היינו נוסעים בעמידה בתוך אוטו המשא שלנו. היו לנו מספר נהגים, אך יצחק היה המבוקש ביותר.הגנה: הוחלט לקבלו לקורס מאזי"ם בג'וארה (קורס קצינים באותה תקופה) הוא לא ויתר על אף פעילות ותרגול ביום ובלילה. היה בין המצטיינים, והלבטים שלפני – נתבדו.מקובל ואהוב גם בין החניכים, ורבים מהם שמרו על קשר אתו שנים לאחר מכן.חתונות: חתונת שבעת הזוגות המפורסמת ב- 1955.החתונה אמורה היתה להתקיים בחצר הקיבוץ תחת כיפת השמיים. שינוי במזג האויר שבוע לפני החתונה אילץ אותנו חברי ו. כלולות לחפש פתרון אחר, והוחלט לקיימה באין ברירה במוסך שמעבר לכביש. למזלנו יצחק היה האחראי במוסך, ואצלו מצאנו אוזן קשבת ויד עוזרת. העבודה במוסך באותו יום התנהלה עד הצהריים כרגיל. לאחר א. צהריים ועד שעת ה-0 וספקנו להזיז מכונות, לפנות את האולם, ולהכינו לקליטת האורחים הרבים, וכן להקים את הבמה ואביזריה ולערוך חזרה כללית אחת.עם תום חגיגת הכלולות בשעות הערב המאוחרות במאמץ משותף לתוך הלילה הוחזר המוסך למצבו התקין ובבוקר נמשכה בו העבודה כרגיל.כזה היה יצחק.תמיד הרהרתי מה ממריץ אותו להצטיין. לפעמים הרהרתי שהסיבה נעוצה אולי בנכות בה לקה, אולם הגעתי למסקנה שהתמריץ להצטיינות נבע מאופיו הטוב, הצניעות הענווה והזדהות המלאה עם העשיה הקיבוצית, נאמנותו לחברה ולעם. יהי זכרו ברוך. אלקה.
