(11/07/1913 – 15/04/2006)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה אסתר ליסאינולדה: 11.7.1913 נפטרה: 15.4.2006 אסתר ! הצעירים בקיבוצנו כבר לא פגשו אותך. השנים האחרונות שלך היו שנים של ניתוק ואת לאט, לאט, שקעת ונעלמת לעולם אחר. אני, שמבחינת גילי שייכת לבוגרים של הדור השני בקיבוץ, זוכרת אותך. אני זוכרת את הויטאליות שלך, את צחוקך העליז, את הנאתך מעליה לבמה כדי להצחיק או להעלות דמעות בעיני הקהל. לא קשה לי לעצום את העיניים ולשמוע את צחוקך שזכור לי במיוחד.קשה לסכם את האירועים שקרו בחייך, כאשר את רוב השנים עברת במאה ה-20 הסוערת. ילדותך עברה בצל מלחמת העולם הראשונה, נולדת בקובנה שבליטא . ביתך היה דתי מסורתי, רק שתי בנות במשפחה- את ואחותך. אביך גויס לצבא הצאר כאשר את בת חצי שנה בלבד. אמך ואתן הילדות גורשתן ונדדתן לאוקראינה והגעתן לפולטווה ללא כל רכוש. למזלכן, השיגה אמך עבודה , אמנם עבודה קשה אך רק כך יכלותן לשרוד. המלחמה הגיעה עד חצרות הבתים ואחד מזכרונות ילדותך הראשונים היה איך אמך אוחזת בידך וביד אחותך ומסתירה אותכן מפני חיילים שיכורים.ידיה של האם שמרו עליכן עד לסופה של המלחמה, כאשר הורשיתן לחזור לביתכם ואביכן חזר. היה לך קשה להתחבר לאב אשר עזב כאשר היית תינוקת בת חצי שנה. למרות זאת זוכרת את ההתקשרות מחדש לאבא כחוויה חיובית- כקשר של אב ובת.כמו רבים מחברינו הותיקים, עשית את מרד הנעורים שלך, כאשר הצטרפת עם אחותך לתנועת השומר הצעיר, תנועה שהיתה מנוגדת בתפיסותיה לביתך הדתי.בזכות כשרונותיך לריקוד ולהמחזה, נעשית מהר מאד הרוח החיה והעליזה בקן התנועתי. עם עלייתך ארצה בגיל 19 התחיל שלב חדש שקורותיו שזורים בקורות קיבוץ ליטא- א'. במסגרת הגרעין של קיבוץ צ'כו-ליטא שהתמקם בבת-גלים. תקופת בת גלים היתה תקופה של עבודה קשה בבנין, בתי חרושת ועוד.את עצמך עבדת בבית חרושת למרצפות. היית מעורבת ופעילה בקיבוץ כתמיד, אבל לך ולאחותך הציקה העובדה שהשארתן הורים בגולה. ביקשת חופשה מהקיבוץ למשך שנה וביחד עם אחותך הצלחתן לחסוך כסף כדי להביא אותם ארצה. ואכן ההורים הגיעו בשנת 1934 וכך נחסך ממשפחתך הקטנה-הארוע המחריד של השואה.בקיבוץ שאליו חזרת , עבדת על פי הצרכים והדרישות של סידור העבודה ועיקר תרומתך הייתה בתרבות ובאמנות. הכנת ריקודים לכבוד החגים השונים והכנת הצגות.את וליסי, בן זוגך, הייתם בין מקימי הלהקה הדרמטית המפורסמת של הקיבוץ, שהפיחה רוח חיים והתרוממות נפש תרבותית במשך שנים רבות בקיבוץ וברחבי הארץ.זמן מועט לפני שחלית , באת אלי ואמרת "אם תמצאי איזה קטע מוצלח, אתו נוכל לעלות לבמה- אני מאד הייתי רוצה..."ליסי בעודו בחיים, היה משתף אותך בהגיגיו ובשירים שכתב. יחד גידלתם משפחה של שלושה בנים והם ירשו ממך את הופעתך התמירה. לאמנון הבכור במיוחד, העברת את כשרון התנועה ואהבת הריקוד.השארת בעולם הזה אוצרות יקרים- שמונה נכדים וחמישה נינים ובוודאי יהיה להם עוד המשך. לרבים מאיתנו השארת את זכרון צליל צחוקך ואהבת החיים שלך.כך עלינו לזכור אותך. יהי זכרך ברוך! אסתר (זוזה)מילרלסבתא אסתר ליום הולדתך ה-80כולנו גאים לחגוג איתך,את יום הולדתך, הגעת לגבורות ולב כולנו שמח ביום זה.סבתא, אמא יקרה מאדאנו מודים שאת הסבתא של כולנווהרגשתנו היא שגילך אכן 80 אבל עבורנו צעירה ותוססת כבת 20.לדבר אתך על הכל יכוליםואפילו סודי סודות רק לך מגלים.נכדייך בכל הזדמנות אליך מגיעים,ודש"ים ממקומות רחוקים ראשית אליך נשלחים.מקובנא שבליטא ועד היום עשית כברת דרךארוכה ומענינת, מלאת מעש- סיפורים יש לרוב ועתה הזמן קצר מלהכיל, כי לספר יש בלי סוף.אזכיר ציוני דרך ספורים:עליה לארץ טרום מדינה- סלילת כבישים , שותפה להקמת קיבוץ, הקמת משפחה,חיי תרבות מלאים ושוקקים, עם סבא, תיאטרון הצגות. המשפחה גדלה, וסבתא שלנו תמיד אופטימית ומעודדת וכשמבקשים-גם עצה נותנת.כולנו אוהבים אותך וזה הדדי, תמיד קבלנו הרגשה של איכפתיות- את רואה את החיוב שבכל אחד מאתנו תמיד זה: "יוצא מן הכלל" או שאת אומרת "זה נהדר".אצה רצה לתקן תפר שנפרם , להטליא טלאי, להוציא כתם שדבק בבגד ואומרת:"רק אני יודעת איך..."כן סבתא רק את יודעת איךשנאהב אותך כולנו מכל הלב.עד מאה ועשרים מבניך כלותייך ונכדייך.
