דף הנצחה לקוטלר מיכאל ז”ל

(09/07/1922 – 23/03/2002)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה מיכאל קוטלר  נולד:  9.7.1922נפטר: 23.3.2002 מסכת חייו של מיכאל כה עשירה וכה רבת נפתולים, עד כי נדמה שיש בה כדי להכיל חייהם של בני אדם אחדים.מיכאל נולד בעיר דובנו אז בפולין, היום באוקראינה. על אף המצוקות שבהן היתה נתונה המשפחה, הוא למד באופן מסודר עד שבאו ימי מלחמת העולם השנייה. ליבו כאילו ניבא לו את הגורל הצפוי ליהודים. בחוסר כל נמלט מזרחה לתוככי ברית המועצות.שם התגייס למאמץ המלחמתי נגד גרמניה הנאצית, נע ונד ממקום למקום. בהיותו בן עשרים הוא נפצע בראשו מפגז של תותחי צבא גרמניה , בתהליך החלמתו הגיע עד אוזבקיסטן. לאחר שהבריא, נשלח לקורס קצינים, ועם המפנה במהלך המלחמה לאחר קרבות סטלינגרד, דהר עם השריון של הצבא האדום מערבה. נמנה עם משחררי סלובקיה והונגריה, והגיע עד וינה בירת אוסטריה. את הניצחון חגג בעיר דרזדן. אולם בכך לא תם פרק המלחמה בחייו של מיכאל. הוא נשלח למזרח הרחוק למלחמה נגד יפן. הגיע לוולדיווסטוק, עבר במנג'וריה ובמנגוליה. ליווה שבויים יפנים לסיביר, ולאחר המלחמה לכד סוסי פרא בערבות סין כדי להביאם לחיל הפרשים הוסבייטי. בשנת 1946 השתחרר מהצבא וחזר לפולין, שם נודע לו כי כל משפחתו נרצחה בשואהמיכאל יצא לדרך, להתחיל את חייו מחדש. בגרמניה מצא את בן דודו, מישו גולצר, שזמן מה לאחר מכן נימנה עם מעפילי האניה "אקסודוס", אשר כידוע הוחזר ע"י הבריטים לגרמניה.בגרמניה הכיר מיכאל את עליזה שלימים הייתה לרעייתו.את הצעדים הראשונים בארץ עשתה משפחת קוטליאר בתל-חנן ולאחר מכן בקיבוץ עין-המפרץ. לקיבוצנו הגיעו בשנת 1950, בהשראתו של מישו גולצר. כאן נולדו הבנים אלכס ועודד.מיכאל השתלב בענף הפלחה. בימים הרחוקים ההם עבדתי עמו שעות ארוכות לעיתים מבוקר עד ערב. שוחחנו רבות- ככל הזכור לי, כל שיחותינו התנהלו בעברית- על מה שהעסיק אותנו אז. על עברו של מיכאל כמעט ולא שמעתי דבר. חסון מוצק הוא נראה לי כגזע איתן המכה שורשיו באדמה, לאחר שנעקר ממקום אחר.לא יכולתי אז להעלות בדעתי שכעבור חמישים שנה- וכי איזה אדם צעיר חושב חמישים שנה קדימה? – אספוד ליד קברו הפתוח,בלב השדות שכה אהב..תוך כך הוטל על מיכאל ריכוז ענף המספוא, לימים השלחין, לפני איחודו עם ענף הפלחה אשר הוליד את ענף גידולי השדה.למיכאל היה חלק מרכזי באיחוד זה תחת הכותרת "נקים ענף מאוחד של גידולי השדה" כתב מיכאל במאמרו ב"הד הנעשה,בשנת ..1963 " הפלחה והשלחין מתחרים כל הזמן על אותם אמצעי ייצור מוגבלים העומדים לרשות המשק.תחרות זו פוגעת קשה בכושר הייצור שלנו וגורמת נזקים כלכליים רציניים... משוכנע אני כי מבנה מנהלי דמוקרטי ותכנון קפדני יספקו גם את המאוויים החברתיים של החברים. תיווצר הרגשת בית ותובטח עבודה רצופה לכל ימות השנה."בחלוף השנים, מיכאל נטל על עצמו מטלות שונות בתחומי העבודה ומילא תפקידים רבים: מטיפול בנושאים שונים בוועדת החברים, בוועדת הקשר, בחטיבה הצעירה, בוועדת הרכב ומריכוז הכלבו, דרך עבודה ב"מילואות" , ניהול הנגרייה שעברה בהנהלתו מן הפחון הלוהט למבנה הנוכחי שלה. שם בא לידי ביטוי כושרו הארגוני ויכולתו לנהל צוות עובדים, תוך התמודדות לא קלה עם ציפיות החברים ומיגוון דרישותיהם. כאשר מגבלות הבריאות לא אפשרו את המשך עבודתו במקום, מיכאל דבק ברצונו להמשיך לשרת את הציבור, ונטל על עצמו את חלוקת העיתונים בקיבוץ.מבין הדברים שאפיינו את גישתו של מיכאל לחיי היומיום בקיבוץ, בחרתי להביא קטע קצר מדברו שראו אור ב"הד הנעשה", עת ניהל את הכלבו (שנקרא אז "המחסן המרכזי"): "אני גורס שהחבר צריך להיות בלתי תלוי בכל נושאי צריכתו עד כמה שאפשר, מבלי לפגוע בצורה חמורה בשיתוף הקיבוצי .- פשוט שלא יהיו מתווכים." הדברים נכתבו לפני שלושים שנה....מיכאל פילס את מקומו בקיבוץ בדרך לא סלולה, כמעט לבדו. הוא לא נמנה עם גרעין או קבוצה אשר הודות לכוחם המשותף סללו את נתיבות חבריהם בקיבוץ. התפקידים שמילא והחותם שטבע יעידו כי עמד במשימה זו בכבוד.רבים וודאי זוכרים את מיכאל כאיש השיחה הישירה שפיו וליבו שווים. על אף מוצקות דעותיו הוא היה פתוח וקשוב לזולת. על אף הפרשי הגיל, הוא מצא מסילות לחברים צעירים רבים. הם בוודאי יזכרו לו חסד זה, היום ובימים שיבואו.אובדנה של עליזה לפני למעלה מעשרים שנה, הותיר אותו דואב ועצב, אך הודות לכוחות הנפש שלו ולתמיכה של המשפחה הוא המשיך בדרך חייו. הוא היה אבא וסבא מלא גאווה לבנים אלכס ועודד ורעייתו רבקה, ולנכדים אפרת, יואב ואהוד.התקשרותו של מיכאל לשרה, לפני כחמש עשרה שנה, הייתה לקרן אור מופלאה. שרה ליוותה אותו בכל, ובשנות מחלתו של מיכאל היא תמכה בו, יחד עם עודד ומשפחתו. שרה סעדה את מיכאל באורח טבעי וכדבר מובן מאליו, באהבה ובמסירות ללא גבול. היא היייתה לידו עת עצם את עיניו לתמיד.תנחומינו למשפחה כולה. אשריכם שהיה לכן בן-זוג ואבא וסבא כזה!                                                                                              אברי פישר    

התחברות אל האתר
דילוג לתוכן