(04/03/1943 – 04/01/2020)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה שאול שדה (דברי פרידה)אדם לא שגרתי החושב תמיד מחוץ לקופסה. מקורי ופועל שונה מהמצופה. פורץ דרך בחשיבה ובמעשה. קולני, ישיר, אומר הכל בפנים ללא כחל וסרק.איש של פרויקטים, של עשייה. סיסמתו היתה - נעשה ונשמע. קודם נעשה ואז נשמע.ובו זמנית, אדם עם לב ענק, רגיש, מלא אהבה, גדוש חמלה ובעל קסם אישי כובש.הקליפה החיצונית עבה והלב רך וטוב. מענטש.הקיבוץ לשָאוּל כל כך אהוב יקר וחשוב. בהד הנעשה כתב פעם: "ביקשתי מוועדת מינויים להיות מזכיר קיבוץ כי חשוב מאד שאחד כמוני יהיה בעת הזאת בתפקיד – הם היו בהלם אך מיד הסכימו בשמחה". אני נולדתי בשדה, אמר לי פעם שאול – כל עוד אוכל אעבוד בשדה ואם יתאפשר לי, אמות בשדה.שאול תמיד היה דמות מרכזית ומשמעותית בחיי הקיבוץ. פעמיים מזכיר, מדריך גרעין אהוב, לפני כן מדריך חברת נוער, סדרן עבודה. פעיל חברתי, אחד שאיכפת לו, דיבר על ערכים ותכנים קיבוציים.מעולם לא למד באופן מסודר ורשמי. לא היה איש של תעודות ואישורים. כשלמד ברופין מים וקרקע, תוך זמן קצר אמר לו מנהל החוג – אין לי מה ללמד אותך, קח את התעודה ולך. היה אוטו-דידאקט. למד בעצמו ובכח הרצון הגיע לרמות ידע מרשימות. בכל מקום בו עבד העמיק מאד, למד ביסודיות, התמקצע ברמה הגבוהה ביותר, השקיע, חידש ועבד סביב השעון מבלי לעשות חשבון לכלום. כך ברפת, במדגה, בגד"ש, היה הנהג המיתולוגי של משאית ה"ליילאנד" האדומה אותה הפך בעת הצורך בכישרון לטיולית הקיבוץ.ניהל את ענף המים אותו הרים לשיאים במחשבה איך לחסוך במים ובעבודה, איך להשקות את הנוי היפה שלנו שיישאר ירוק גם בקיץ. עסוק בתשתיות - לעיתים קרובות בניגוד והפוך לחלוטין לדעת מנהליו. בכל פעם שהביא טרקטור, שופל, מחפרון לעבודת התשתית דאג לנצל אותו גם לטובת חברים – להעביר אבנים, לחפור בור לנטוע עץ, להרים גבעה קטנה לבקשת החבר.אישיותו התוססת של שאול צמחה כבר מילדות. כילד בן שלש, שירת אביו, בצבא בריטי. שאול, כך אומרים בעדינות – פחות או יותר פירק את הבית עד שהביאו לו חונך מלווה שניסה ללא הצלחה להחזירו לתלם. נראה שכבר אז שאול לא אהב ללכת בתוך התלם.נולד לשרה ויצחק שדה ב 4.3.43. ארבע שלש ארבע שלוש. איך ציפו שיהיה שגרתי? גדל להיות ילד ונער ספורטיבי, שובב ובעל קסם רב. כשהיה בן 7 נולד אחיו הצעיר יראון. כשבגר, התחתן עם יעל ויחד הביאו לעולם 4 ילדים מקסימים, 12 נכדים ועוד 3 נכדים מאומצים מגרעין צבר. המשפחה היתה הגרעין הבסיסי של חייו. להביט במשפחה היפה הזאת בפרלמנט השבועי של שבת זה לראות תענוג משפחתי. הנאמנות והמסירות בה טיפלו ועטפו אותו יעל והילדים מבטאים זאת.תמיד מוקף חברים בכל הגילאים מכל הסוגים מכל הדתות. לשיח אינטימי, לשיח חברתי קולני, לתת עצה מנסיון חייו. בשנה האחרונה היה מאד פייסן, חידש קשרים שנפרמו, חברויות. פתוח לכל בקשת סיוע.מאד קשה להפרד ממך שאול. זה לא מציאותי. אתה חלק מרכזי ובלתי נפרד מנוף כפר מסריק. בכל פינה בקיבוץ שלנו רואים טביעת אצבע ומעשי ידיך. חסרונך בלתי נתפס.אנו מנחמים ומחבקים אתכם כל משפחת שדה היקרה. אתכם כואבים את חסרון האב הסב הבעל והחבר הכל כך אהוב ומשמעותי, וכבר מתגעגעים. רון כהן פרירא, בשם הקיבוץ ובאהבה גדולה לאבא שלי היית לי עוגן, המשענת והבטחוןשלי, אהבת אותי אהבה ענקית ללא גבול. הייתי ילדה של אבא, בכל ערב הלכנו ברגל לבית הילדים כדי שתספיק לספר לי סיפור מהחיים ושנסתכל על הירח והכוכבים. בחופשים נסעתי איתך במשאית בכל רחבי הארץ, בתור נערה, כשרציתי שקט, באתי איתך לשדות, השדות שהיו לך בית וחופש . נהגת לומר לי, "כשאת רוצה לדבר תכנסי אלי למשרד", התכוונת לאיסוזו שלך. באמצע יום העבודה היית מתקשר אלי רק לומר, עליה אני אוהב אותך, תשלחי אלי את הילדים בערב. הנכדים שלך היו אור גדול בחייך, היית גאה בנו על המשפחות שהקמנו. אתה וסבתא הפכתם את ביתכם לביתם של ילדנו, נתתם להם את המקום הבטוח להיות מי שהם, הענקתם להם אהבה ומסירות אין קץ. היה לך חשוב לספר להם על ילדותך ועל הקיבוץ של פעם . בימים שנודעה לנו על המחלה הארורה הזו, היו לנו הרבה שיחות, אמרת לי שאתה בתקופה טובה בחיים, שרוצים את עזרתך, מתייעצים איתך ומעריכים את הידע והניסיון שצברת אמרת שאתה מרגיש אהוב ומוקף בחברים ואנחנו הרגשנו זאת כל יום בחודש האחרון. תמיד אמרת את דעתך, האמנת שהאמת צריכה להיאמר וכשפגעת במישהו, ידעת למצוא את הדרך חזרה אל ליבו. לימדת אותנו מהי בקשת סליחה, אהבת אדם ונתינה ללא תנאים, היה לך לב גדול ומלא עוצמות ורגש. אמרת לי "סליחה שהעברתי אתכם שנים של מחלות", גם כשליבך נדם והצילו אותך בניתוח מעקפים חירום, יצאת חזק ואמרת שכל יום הוא בונוס. כמה חזק היית, כמה רצית לחיות אבל לא ככה. אנחנו עדין לא מעכלים איך בחודש אחד הכל התרסק לנו! ביקשת מאתנו שניקח אותך לשוויץ, שלא ניתן לך להיות סיעודי. לא חשבנו שזה יקרה כל-כך מהר, הבטחנו לך שנהיה אמיצים ונעשה הכל כדי לחסוך ממך את הסבל והדעיכה של הגוף ושתישאר בזיכרון ילדינו הסבא שהיית. אמרת לנו – "זכיתי בכם אין לי עוד מה לבקש". באחד הימים תפסת את ידי ובעיניך התכולות שאלת, קשה לכם? ועניתי לא קשה אבא, תהיה רגוע, אנחנו איתך כל הזמן, לא נשאיר אותך לרגע לבד. סליחה אם לא הצלחנו להקל על הסבל שחווית בימים האחרונים, מקווה שאוכל למחוק את הימים המטורפים האלו מזיכרוני. אני אוהבת אותך אבא ועכשיו אנסה ללמוד לחיות עם לב שבור לחתיכות. עילית לא קולטת. לא נקלט . אני עדיין לא מאמינה, אין לי מילים, כל מה שאני חושבת זה על שאתה לא סובל יותר. אני אפילו קצת כועסת שלא ראיתי אותך שלושה שבועות רצוף. זה הרבה סבא, אני לא יודעת איך אני אשרוד. יותר קשה לי שלא תהיה פה לצדי, קשה לי שאני אבוא לסבתא ואתה לא תהיה שם. מי יחבק אותי כמוך חיבוק חזק חזק שלא עוזב? מי יקבצ'ץ לי את הפנים עד שהם אדומות? למי אתקשר? למי אשלח הודעות ותמונות שאני בטיול וכבר שלושה ימים לא ראיתי אותך? מי יגיד לי שאני סטייליסטית? מי יכין לי שניצל ושווארמה? מי ידחוף אותי להצליח אם לא אתה? מי יסיע אותי לאימונים? בשקט שהיה באוטו דיברנו הכי הרבה... אני לא מצליחה להבין שלא תהיה פה. אתה היית העוגן שלי. כשלא רציתי להיות בבית הייתי באה אליכם ואוכלת חביתה ורואה אתכם טלוויזיה. היה לך את המקום הקבוע שלך. מי ישב שם עכשיו? אני שמחה שזכיתי להיות הנכדה שלך כבר שש עשרה שנה. לא יודעת מה בא אחרי המוות, אבל אתה תמיד תהיה איתי בלב. בכל דבר שאני עושה אני מנסה לא לבכות כדי שסבתא ואמא יחשבו שאני בסדר. במילא יש להן הרבה על הראש עכשיו ואני לא צריכה גם שהן ידאגו לי. אני מקווה שהן יתפרקו מתישהו כי זה עוזר לשחרר כמו שאתה שחררת. אתה היית השראה לכל כך הרבה אנשים, המון חברים פשוט העריצו אותך בזכות מי שהיית. אתה תמיד תהיה זכור לכולם. סבא, רציתי שתישאר עוד לראות אותי פורחת ומצליחה כמו שכל כך רצית שאני אצליח, רציתי שתראה אותי ואת כל הנכדים מסיימים לימודים, עושים צבא, מתחתנים, מביאים ילדים, ותהיה אתנו . אני לא אוכל לחבק אותך חזק יותר ממה שאתה מחבק. אני לא אוכל לדבר אתך פנים מול פנים. אני לא אוכל יותר לנסוע אתך באוטו לשדות או סתם לשאול שאלה קטנה על הבלמים ואתה תיתן לי שיעור שלם על מכונאות. זה יהיה חסר לי. אני מדמיינת את כל האנשים שעצובים ולא כייף לי. אני יודעת, זו תקופה שתעבור ונלמד לחיות עם זה כי לומדים לחיות עם הכל, זה החיים. אז נחייה. .אני מתכוונת לחיות בענק ומקווה שתראה אותי, אני אעשה לך שלום ואחייך אליך. גם אם לא תחזיר לי אני אדע שאתה שם. יהיה לי מוזר שידברו עלייך בעבר כי זה לא הגיוני שאין סבא יותר. אני אוהבת אותך סבא! גאיה .
