(03/06/1943 – 10/09/2016)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה רני שיפר תאריך לידה: 3.6.1943תאריך פטירה: 10.9.2016 אתה יוצא לעולם הרחב אתה מביט והכל בו זהב אתה יושב מול הים ונשזף ומתחמם בקרני הזהב ומלטף תלתלים של זהב כן, הכל זהב (חיים חפר) לרני, אומרים בנו משפחתו, היו מלבד תלתלי הזהב שעטרו את ראשו, גם לב זהב וידי זהב. דמותו המלבבת, אהבת האדם והאופטימית הנעימה שהקרין מלווה ותלווה את כל מי שהכיר אותו.A רני נולד בשנת 1943 בגן שמואל, בן יחיד להוריו דונדי וחיה, שלימים אימצו שני ילדים נוספים וכולם גדלו יחד. מגיל צעיר נמשך רני ללמוד ולהכיר את מסתרי המכניקה והמוסך שבחצר הקיבוץ איפשר לו להתוודע אליה באופן בלתי אמצעי, תוך רכישת תובנות בטכניקה ומבט חודר לנבכיה. מגיל 14 כבר היה על ההגה, ובגיל 15 - על הכביש... בהגיעו לגיל הגיוס הפצירו בו מהצבא לצאת לקורס טיס ועזר וייצמן בא במיוחד לגן שמואל כדי לשכנעו , אך בשל היותו בן יחיד סירבו הוריו לחתום על שירות קרבי ולכן עשה את שירותו הצבאי כמדריך בפנימייה צבאית. רק במילואים הפך לקרבי במחלקת סיור של גדוד שריון ועימה נטל חלק בכל המלחמות יחד עם קבוצת חברים שהפכו לחברי נפש גם בחייהם האזרחיים. רני לא הירבה לספר לבני משפחתו על שעבר עליו בצבא גם כשהחוויות היו קשות. בשנת 1964, ימים ספורים לאחר שחרורו מצה"ל, נישא רני ליהודית, שאליה חבר כאשר למדה בגן שמואל בכיתה י"ב. שורשי הקשר האמיץ בין המשפחות שיפר ודוכס השתרגו עוד בחוץ לארץ, בסלובקיה, לפני עליית ההורים ארצה, וכך היה זה אך טבעי שנמשכו והתעצמו עם חתונתם של רני ויהודית. בני הזוג הצעיר קבעו את ביתם בכפר מסריק בקרבת המשפחה הגדולה והמלוכדת. רני נקלט היטב בקיבוץ, אם כי בתחילה הטרידה אותו השאלה למה כאשר הוא אומר שלום לכל האנשים שפוגש, כמו בגן שמואל, לא עונים לו... שנה לאחר מכן נולדה לזוג ביתם ענת, ובמשך השנים ילדיהם לימור, מירון וגולן והשבט גדל. מקום עבודתו הראשון של רני בכפר מסריק היה במסגרייה ובמוסך, שהיו אז מעבר לכביש ושם בילה שעות רבות בימי עבודה ארוכים. עם הקמת מפעל דוקרט בשנת 1978 מונה רני כמנהל מערך התחזוקה של המפעל. רני, שלא למד הנדסת מכונות באופן פורמאלי, התגלה ככישרון ענק. מלבד החוש הטכני שהתפתח אצלו במשך השנים ניחן בסבלנות ורוגע ובביטחון שהכל בסוף יסתדר. הוא לא התייאש ומצא תשובות לבעיות טכניות מורכבות שמומחים מדופלמים לא ידעו לפתור. במשך שנים רבות היה יד ימינו של מנהל המפעל. יחד נסעו לחו"ל לבדוק כדאיות רכישת מכונות. המהנדסים בחו"ל אמרו – תיזהרו ממנו, הוא מבין ורואה הכל. יכולותיו הטכניות של רני הפכו לכמעט אגדה. לפעמים גילה תקלות שאחרים לא שמו לב אליהן כמו בורג שניתק ממקומו, עינית עכורה ועוד.היציאה מדוקרט לאחר 34 שנות עבודה רצופות היוותה עבור רני מכה קשה, אבל הוא המשיך לעבוד בסדנא שהוקמה בסיוע דוקרט לתיקוני מכשירים עבור חברים כתרומה לקהילה. לא היה מכשיר שעמד בפניו – מכונת הלחם בכלבו, מדיחי כלים ומכונות כביסה. ידיו מלאו שוב עבודה. הכוח הגדל של המשפחה נתן לו רוח גבית. 12 נכדים נולדו ליהודית ורני – מעין, ירדן, מורן, ספיר, רועי, עידן, דור, סער, אלמוג, אגם, איתמר ואבנר. הנכדים אהבו את רני - הסבא הנערץ והכל יכול. כל נכד מצא מקום בליבו הרחב והתקבל כמו שהוא. תקופת חייו האחרונה, הגם שהייתה רצופת בבעיות בריאות, לא גרעה מקשריו עם הזולת, ממעורבותו בנעשה סביבו ומההתמצאות שלו בכל. יהודית ובניו עמדו לצדו כל העת ועשו כל אשר יכלו להקל עליו. גם בימיו האחרונים קיבל במאור פנים את מבקריו– בני משפחה וחברים. בחיבוק אהבה נפרד מהעולם. אולי רני בכלל לא היה רוצה, בצניעותו הרבה, שנדבר בשבחו, על כל הזהב שאפף את חייו. הוא השכיל ללכת תמיד בשביל הזהב, זכה לחתונת הזהב, שנחגגה באופן מרגש במחיצת משפחתו. מגע הזהב שלו הכניע תקלות והיה שווה זהב. הלוואי והיה ממשיך להיות עימנו. הוא נעקר מנוף המקום שאותו אהב והשאיר את כולנו כואבים ועצובים. נזכור אותו באהבה וגעגועים. יהי זכרו ברוך. כתבה – רחלי בר דוד אבא, היום אנחנו נפרדים. החודשים האחרונים לא היו קלים. מינואר התמודדנו ביחד עם מחלתך. קיווינו כי הצלחנו להתגבר עליה אך לצערנו נוכחנו כי המציאות אחרת. לא כך נרצה לזכור אותך . החודשים האחרונים אינם מייצגים את מה שהיית עבורנו . נעדיף לזכור כי בורכנו באבא בעל ידי זהב שחינך אותנו כי לכל מצב ובעיה יש פתרון אליו ניתן להגיע עם קצת סבלנות ולמידה. זכינו באבא שפשוטו כמשמעו עשה ובנה הכל עבורנו . גם כשבגרנו והקמנו משפחות המשכת להיות הסבא שאליו פונים בכל בעיה ותמיד זוכים למענה או לאוזן קשבת. נזכור את איש העבודה במוסך, בדוקרט, ובתקופת הפנסיה בסדנת התיקונים, שאהב להבין את המכונות השונות ולתקן אותן. שכל מכונה או תקלה היו עבורו אתגר, כמו תשבץ שיש לפתור על מנת "להציל את העולם" הדמיון שאפיין אותך עזר לך להמציא פתרונות מקוריים לכל בעיה והכל בפרפקציוניזם ובסדר מופתי . כזה היית עבורנו. ראינו בך איש עם לב רחב שעוזר לכולם, שמתקן כל דבר: שעונים,תנורים, מדיחים, מכשירים חשמליים שונים והכל בכדי לעזור לאחרים. אהבת את הקיבוץ ואת החיים בו והיית מעורה בחיי הקהילה. אספת סביבך חברים רבים ממעגלים שונים בקהילה בכל מקום התחברת מהר לאנשים והיית אהוב על כולם. בדרכך שלך יצרת עם כל אחד חיבור אישי ומיוחד. אהבנו את הציניות העדינה שלך שעזרה לנו לשים את הדברים בחיים בפרופורציה הנכונה והיוותה בסיס להומור המשפחתי. כמי שנולד כבן יחיד, הייתה המשפחה ערך עליון עבורך. בחודשים האחרונים גילינו תודות לך, את הלכידות והחוזק של המשפחה שלנו. זיכרונות הילדות של כולנו שזורים בביקורים הרבים אצל הסבים בגן שמואל, מקום הולדתך. הקשר החם שלך עם הוריך הושרש גם בנו והחיבור אל הסבים היה חזק ומשמעותי והועבר גם לילדינו/נכדיך שהיו קשורים אליך וליוו אותך גם בימים האחרונים והקשים. הזוגיות שלך ושל אמא היוותה לנו דוגמא: תמיד דואגים זה לזה מטיילים ביחד מטפלים בבית ביחד , לא נפרדים ומשלימים אחד את השני. בניצוחה של אמא שבשגרה שמרה עליך יום-יום שתאכל בדיוק את מה שמותר לך ושלא תתאמץ יותר מדי, נערכנו והתגייסנו ללוות אותך בזמן אשפוזך הממושך בתל-השומר ובאותו אופן בשבועות האחרונים בנהריה. המשפחה שהקמת התגלתה כגוף איתן כולנו תמכנו זה בזה. אבא, תמיד נתגעגע ונזכור אותך עם בגדים כחולים, ידיים שחורות וריח של נפט. נוח על משכבך בשלום. נפגש בהמשך. אוהבים: יהודית ענת לימור מירון גולן והנכדים. סבא, לפני כמעט 26 שנים כשאתה רק בן 47 זכית בפעם הראשונה לכינוי" סבא" כשמעיין הנכד הבכור נולד . כמה חודשים לאחר מכן אני נולדתי ומאז בהפרשים לא גדולים התווספו כל הנכדים - מורן הייתה הבאה בתור ואחריה הגיעו ספיר , רועי , עידן , דור , סער , אלמוג , אגם , איתמר ואבנר. שנים עשר נכדים והרשימה עוד לא סגורה - ממש אימפריה. המון זיכרונות היו לנו ביחד כי לגדול עם סבא צעיר וחזק כמוך זו ממש מתנה. היית בונה ומתקן לנו הכל עם ידי הזהב שלך ולכל בעיה תמיד היה לך פתרון, תמיד כייף לנו הנכדים לבוא אליכם הביתה, אם זה לארוחת ערב בשבת שהפכו למסורת כשהיינו יושבים ביחד וצוחקים ומגניבים לך שוקולדים כשסבתא לא רואה או סתם ככה באמצע שבוע כשהיינו באים לשבת איתכם בערב. תמיד היה מצחיק איתכם ואף פעם לא היה משעמם כשאתה וסבתא בסביבה הייתם צמד חמד ממש שילוב מושלם, סבא בסך הכול רצינו להגיד לך תודה! תודה שהיית סבא שלנו ותודה על מי שהיית . אני חושבת שזכינו בסבא שכל ילד היה רוצה שדואג ועוזר ותמיד אכפת לו וגם אם לפעמים זה היה בדרך שלך בשקט או מהצד תמיד היית שם בשבילנו והצלחת גם למצוא את החיבור עם כל אחד מאיתנו באופן שונה אבל לתת לכולנו באופן שווה. לא מעט יצא לי להסתובב בקיבוץ ולשמוע את המשפט " איזה סבא יש לך, אין אנשים כמוהו " ותמיד הייתי מתמלאת גאווה ועונה בחזרה "אני יודעת" כי אני באמת יודעת איזה סבא יש לי. היית עוזר לכולם וגם תמיד עושה את זה בהמון אהבה. אין ספק שהשפעת המון על כולנו וגם כל אחד מאיתנו ירש משהו קטן ממך - אם זה ההומור והציניות שאפיינו אותך כל כך ומאפיינים גם את כולנו -אם זה הידיים המדהימות שלך שיודעות לתקן הכול שחלקנו ירשו ממך -ואם זה השלווה והרוגע והקור רוח שתמיד היו לך. החודשים האחרונים בהם פרצה המחלה לא היו קלים לאף אחד מאיתנו ועדיין, כשהיינו באים לבקר אותך בבית חולים, תמיד התאמצת בשבילנו להראות חזק ולהראות שהכול בסדר גם אם היה כואב וקשה. לאורך כל הדרך גם שמרת על ההומור והציניות שלך עד הרגע האחרון. ועכשיו, בשבוע האחרון אחרי שכבר הבנו שהסוף מתקרב, היה נראה כאילו חיכית לנו עד לסוף השבוע כדי שכולנו נחזור - מהצבא , מחו"ל או מתל אביב כדי להיפרד ורק אחרי שכל הנכדים היו ונפרדו וגם לכל אחד מאיתנו אמרת: "סימנתי לך V - משוחרר " רק אז הרשת לעצמך להיפרד מאיתנו. אז תנוח לך שם למעלה סבא ותשמור משם על כולנו. אתה יכול להיות רגוע שבנית לעצמך משפחה מספיק גדולה חזקה ומגובשת ותמיד נהיה פה אחד בשביל השני ובמיוחד פה בשביל סבתא - אנחנו נשמור עליה בשבילך. אוהבים ומתגעגעים כל הנכדים.
