(20/12/1903 – 30/10/1975)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה יעקב שניצרנולד: 20.12.1903נפטר: 30.10.75 איש צנוע ובעל נשמה יתירהככל שאני יושב ומנסה להעלות ולשרטט את דמותו של יעקב שניצר, צפה ועולה מדי פעם דמות אחרת חדשה ושונה...יעקב בחוג משפחתו ילדיו ונכדיו, יעקב המשבח את מיני המאפה של פרידה.יעקב שעד הסוף קורא עברית בקושי ורושם מילים, כדי לבודקן במילון ההונגרי עברי...יעקב המעורה בכל, שנעשה ונשמע בקיבוץ ועם זאת נשאר בפינתו הקטנה. יעקב בעל הידיעות העשירות והמרובות בשטחי מדע רחבים..אבל מעל לכל מצטיירת לי דמותו של יעקב כדמות האומן. דמות נדירה וכמעט בלתי מצויה בימינו, אומן אמיתי.יעקב למד במכללה טכנית והיה נצר למשפחת אומנים. הוא למד במשך כל ימיו ולא הפסיק ללמוד, מכניקה ופיזיקה, חשמל אלקטרוניקה ועוד ועוד. ועם כל זאת מעולם לא היה מכונאי, טכנאי או הנדסאי, כל כולו היה אומן.אומן המשקיע את כל מאודו בעבודה טורח לדייק ולשכלל ועם זאת לשוות למעשי-ידיו מראה נאה, גאה ורווה נחת מעבודותיו- יצירותיו.בבודקו מכשיר או מתקן כל שהוא, נוהג היה לומר כי מה שיפה, חזקה עליו שהוא גם טוב; וכוונתו, כל שתוכנן ונבנה לפי הכללים והחוקים ובוצע ברצון ומתוך כוונה, בהכרח לובש צורה אסטית המהנה גם את העין.זכורני שהכין יום אחד משחק לילדו, לוח כפל חשמל, טרח במשחק זה ימים רבים וכל יום שיפר ושיכלל ותיחכם, ולא שקט עד שהוסיף מאה מספרים צבועים בכתב ידו הנאה, היה זה מעשה יצירה ממש. כך אזכור את יעקב השואף תמיד לשלמות הופך כל עבודה ליצירה ומפיק מכך הנאה יתירה.היתה ביעקב הבנה עמוקה בבני אדם ונסיון חיים רב המתאים למי שבא בשנים ולצד כל אלה שכנה בו גם דמותו של הילד שבכל מבוגר, הוא נהנה מכל כלי עבודה חד ומכל מכונה מתוחכמת, שמח לכל שכלול ופטנט והשתעשע בכל מיני פטנטים והמצאות קטנות משלו.אחד מסיפורי חיים מדגיש את תמצית אמונתו והיא חשיבותה של האומנות והידע ועדיפותם על ממון ומעמד.בימי המלחמה נלקח יעקב עם יהודים אחרים לעבודת כפיה במסילות הברזל, עבודה שהכושלים בה נשלחו הלאה בדרך ממנה אין שבים... יעקב, כעובדי הכפיים האחרים, גרר וסחב אבנים ואדני מסילה וכוחו כשל והלך. עד שיום אחד קהו חודיהם של המקדחים,ששימשו בידי הגרמנים לחיבור אדני הברזל, והעבודה שבתה ונעצרה. כאן נמצא שהיחיד בכל מאות העובדים שידע את סוד ההשחזה של המקדחים הגדולים, היה יעקב. מאותו היום קיבל יעקב עבודה בלעדית זאת, כך קנה לו מעמד מיוחד של מי שאי אפשר בלעדיו וכן עבודה קלה יותר. כך שרד במקום שכה רבים כלו כוחותיהם.עבדתי במחיצתו של יעקב לסירוגין ולאורכן של כמעט 20 שנה. נהניתי מידיעותיו המקיפות, מסבלנותו ואורך רוחו, מיחסו החברי והחם. על אף פער הגילים נוצרה בינינו הבנה וידידות. ועם זאת כל אותן שנים לא יכולתי לרדת לסוף דעתו בגלל מחסום השפה שלא יכול היה להתגשר. מהדברים שהבנתי ברור לי שהחלק הבלתי נראה ומעמיק נשאר ביעקב בלי שיוכל להנחילו לקבים מחוץ למעגל משפחתו ומכריו. ועל כך אני מצר וחבל.הרגשתי שהיתה ביעקב הבנה עמוקה ותחושה אמיתית של חיי הקיבוץ.שאיפה ליחסים חבריים, לעבודה יוצרת ויצירתית, לצניעות ומציאת הסיפוק בדברים הפשוטים היפים והאמיתיים של החיים.כזה היה יעקב וכך אזכור אותו. אסא רמץ. בעלי יקירי יעקביושבת אני והעט בידי, אך היד ממאנת לכתוב את האמת, שאתה אינך עוד עמנו.ב 24 בדצמבר היינו צריכים לחוג 25 שנים לנישואינו. התכוונו לחוג את החג הזה בכל נפשנו. רצה הגורל ולא זכינו לבלותו ביחד.25 שנים הם פרק חיים בהם, ניתן לאדם להכיר את שותפו לחיים בטוב וברע. אינני זוכרת, אם אי פעם ראיתיך בכעס או ברוגז על משהו מחבריך לעבודה או בקיבוץ, ובחיי משפחה – ודאי לא. תמיד חשבתי, שהנך אדם המסוגל לחיות חיי משפחה יפים ואין לך צורך להתרגז. מעולם לא ידעת , בכל מצב ,כעס או רוגז – מהו.זו לי פעם שניה בחיים שנשארתי אלמנה וקשה, קשה למצוא ניחומים במצבי.גאה הייתי על שזכיתי להיות אשתו של אדם נפלא זה, הוא היה אבא נפלא לילדי ולילדנו המשותפים.אני ממשיכה לחיות עם זכרונות על כל צעד ושעל ואני מרגישה שזה נותן לי כוח להתגבר על מכאובי.מאז שחלה יעקב עשיתי כל אשר ביכולתי בעזרת הרופאים וחובשות למען להאריך את ימי שהותך עמנו, ככל שיכולנו. כן יעקב היה בעל רצון חיים כביר, ועד רגעיך האחרונים התענינת והיית ער לכל הנעשה מסביביך אבל קצרה ידינו מלהושיע, כנראה לבך הטוב לא יכול היה להחזיק מעמד והוא נדם.יעקב בעלי היקר באדם, תנוח על משכבך בשלום וזכרך ישכון עמנו בכל אשר נפנה. רעיתך האוהבת - פרידה