(17/07/1961 – 17/02/1985)

<< חזרה לאתר הנצחה

אולג אברמובנולד:17.7.1961נפל: 17.2.1985 במלחמת לבנון.מתוך אתר הנצחה של משרד הבטחון:בנם הבכור של לובה ויורי, נולד ביום ד’באב תשכ”א (17.7.1961) באנדיג’ן שבברית-המועצות. עוד בילדותו ניכר אולג בכשרונותיו, ולכן רשמו אותו הוריו לבית-ספר לילדים מחוננים. אולג היה תלמיד חרוץ והצטיין בייחוד בלימודי המתמטיקה. בהיותו בן 17 שנים הוא עלה עם משפחתו לארץ, והשלים את לימודיו בבית-הספר בפנימיית “הדסים”. משהגיע תורו להתגייס לצבא, הצטרף אולג לקבוצת חברים מתלמידי הפנימייה והתנדב לשרת בנח”ל מוצנח. הוא שירת כחובש והיה אהוב על מפקדיו ועל חבריו. כל תפקיד שהוטל עליו, הוא מילא במסירות ובדבקות. בנוסף לכך התנדב לכל משימה, מעל ומעבר ממה שנדרש ממנו. כשהשתחרר מהצבא, הוא חזר לקיבוץ כפר מסריק, שאימץ את גרעין הנח”ל שלו. הוא עבד במשק בענף הדיג, אך תכנן ללמוד בטכניון במגמת מחשבים ועשה את כל ההכנות הדרושות להתחיל בלימודים. ביום 27.1.1985 נקרא לשירות מילואים בלבנון. ביום כ”ו בשבט תשמ”ה (17.2.1985) כשעשה את דרכו בשיירה מנהלית של צה”ל, מלווה בנגמ”ש ובג’יפ, הופעל מטען צד בכניסה לכפר שממזרח לצור. נגמ”ש הליווי נפגע, ואולג נהרג במקום. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.הוא השאיר אחריו הורים ושני אחים. כותב אורן – (נכתב שעתיים לאחר קבלת הידיעה המרה על נפילתו)מהדורת מבט: כותרת המהדורה:”חייל צהל נהרג ושלושה נפצעו, המדד עולה …המשך החדשות הרגילותלאחר מכן תשדיר ספורט, תשדיר פרסומת סדרת טלויזיה והחיים נמשכים.משפחה יושבת בבית המומה, כואבת, לא מאמינה.כמוה יש 612 משפחות במדינה להם החיים כבר לא ימשכו כרגיל, תשדירהפירסומת והספורט כבר לא ישנו מאומה, החיים נקטעו.מדינת ישראל ממשיכה לחיות בקצב רצחני, אינפלציה, מדד, דולרים מכוניתחדשה ו כמעט שכחתי, הרוגים.קשה להגיד זאת אך מלחמת לבנוןהכניסה לשגרת חיינו את ההרוגים. היום זו משפחה זאת ומחר יהיו אלה משפחות האחרות.כשזה מגיע קרוב אז מרגישים חזק את הכאב. מה צריכה משפחה כזאת לחשוב? יש שתי דרכים- אחת לצאת נגד המלחמה ולדרוש אתהיציאה של הבנים הביתה, והשניה להרוג עוד מחבלים, לנקום את דם ההרוג, להכנס עמוקיותר ללבנון, להשאר שם עוד עוד ועוד,לתת לבנים הצעירים להקריב נפשם. תמורת מה?תמורת מה?לעולם לא יפסק הכאב והיגון למשפחת הנופלים. “מבצע שלום הגליל”…יש לצאת מיד ! להחזיר את בנינו. הם לא בשר תותחים, ואנו רוצים אותם חיים, שלמים ובריאים בקרבנו , נושמים ומלאים בשמחת חיים.  אנו לא רוצים אותם תחת לוחות שיש קרים. אולג- בחור חזק, גדול, רחב כתפיים, בכוח לא ניתן להכניעו-הוא היה אדם טוב בעל רגישות רבה כלפי הזולת. כשאולג בא אלינו הבית הרגשתי אליו קרבת אחים . ממש כמו אח. יחסינו היו קרובים וחשתי שהוא חלק מחיי, למרות הפרשי הגילים בינינו, הוא התייחס אלי כאל בן גילו, ברצינות בהבנה. ואותו בחור חזק ואמיץ איפה הוא היום? מה שאדם חזק לא היה עושה, יכול להיות שעשה ילד קטן שהניח באמונה מטען צד. למי שילם אולג את חיייו היקרים? למי? לשלום הגליל?לפני זמן מה כאשר אולג היה בחופשה פגשתי אותו על הכביש בכפר מסריק.אמרתי לו- “נו מה הענינים, איך עוברים המילואים?”הוא צחק ואמר: “אורן אני גומר את הלימודים, מתחיל ללמוד בעיר. אל תדאג –”אמר לי בצחוק “אני עוד אשלח לך גלויה מאוסטרליה ואספר לך על הוילה שלי,ואחכה לתשובה.”הוא צחק וחיבק אותי. אמרתי לו- “אולג קודם תחזור מלבנון ואחרי זה תשלח לי גלויה.”… אולג אין לי מילים לומר לך- אני אהבתי אותך מאד, ואתה תשאר חלק בלתי נפרד מחיי.

אוהב אותך – אורן גן.