(15/04/1919 – 01/02/2018)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה משה ארליך   נולד: 15.04.1919 נפטר: 2.2.2018   דברי פרידה על קברו בשבת בבוקר, נשמעו בקיבוץ צופרי אזעקה והיתה התרגשות רבה וגם פחד. מהר מאד התבהרה התמונה ואפשר היה לשחרר אנחת רווחה מהולה בדאגה – איך זה ייגמר ומה יהיה בעתיד ממש באותן שעות עצמן, עצם חברנו משה ארליך את עיניו והלך לעולמו. איזה צירוף מקרים מוזר ומיוחד ובכל זאת כל כך מתאים לאיש, לאופיו ולסיפור לחייו שאין מילים אחרות לתאר אותן אלא – סיפור מדהים! משה נולד בחודש אפריל בשנת 1919 בעיירה ביחאובה שליד העיר לובלין בפולין. משפחתו – משפחה יהודית טיפוסית, חמישה ילדים ואבא שהיה לו בית מסחר קטן. כילד עבר את מסלול החיים הרגיל בעיירות פולין, למד בחדר ובבית הספר היהודי וגם של הגויים. היה תלמיד מצטיין ובבגרותו סירב להמשיך במסורת המשפחתית ובמקום לעבוד במסחר עבר ללמוד ולעבוד אצל מכונאי ושם רכש את הידע שיעזור לו בעתיד גם בארץ. כנער הצטרף לתנועות הנוער וגם פה היה פעיל ובולט והגיע עד לתפקיד ראש גדוד בתנועה. עוד לפני הגיעו לגיל 20 פרצה מלחמת העולם ומוראות המלחמה פגשו את משה בכל עוצמתן. בארכיון שלנו, בתיק האישי של משה, ישנו תאור ארוך מאד ומפורט מאד של תולדות חייו וקורותיו במלחמה. מי שקורא בדפים הרבים יתקשה להאמין שאדם אחד יעבור שורה כזו של חוויות ומכשולים וישרוד אותם בשלום ועדיין ימשיך להלך על האדמה כאדם שלם בגופו וברוחו. פליאה עצומה היתה לקרוא את העדות הזו שמסר על חייו כשכולנו ידענו את שתיקתו העקשנית ועל חוסר רצונו לחלוק את זיכרונותיו עם איש. אפילו הקרובים לו ביותר לא זכו לשמוע ולהכיר את מסע הגבורה שלו במלחמה שהיה בו שילוב נדיר של כוח חיות אדיר, תושייה מופלאה, אומץ לב, תבונה ולא מעט מזל. משה נאסר ונשלח למחנות כפייה והשמדה. יותר מפעם אחת והצליח לברוח מהם. הוא לחם כפרטיזן נועז והתחבא ביערות ובבורות מסתור. היה חברם הקרוב של ראשי הפרטיזנים כמו אבא קובנר, ציביה לובצקין ואנטק צוקרמן. הוביל קבוצות פליטים למחבוא ואל מעבר לגבול והציל רבים במעשי הגבורה שלו. על כל אלו – איש לא שמע ואיש לא ידע. אחרי המלחמה, בשנת 1945 הוא עולה לארץ כעולה חוקי – מאחר והיה במחנות וגם לחם כפרטיזן. הוא מצטרף לקיבוץ משמר הים לחוף עכו – לא רחוק מכאן. לאחר זמן קצר הקיבוץ עולה להתיישבות כקיבוץ אפק במקומו היום. משה עובר עם חבריו, שותף בעבודות השדה ומהר מאד הופך לשומר שדות מאחר ויש לו ניסיון קרבי מימי המלחמה. הוא מתגייס לכוח שמתגבש באזור ומשתתף במלחמת העצמאות כלוחם בפעולות רבות וחשובות של לחימה בגליל התחתון ובמרחב חיפה והקריות. לכפר מסריק מגיע משה כשומר שדות מיומן כדי לשמש שומר בבריכות הדגים והוא משתלב בחיי הקיבוץ. כאן הוא פוגש את רחל הוניג – החובשת הראשונה של הקיבוץ - והם מקימים משפחה ואז גם נולדת הבת חביבה. חייו של משה בקיבוץ היו רחוקים מאד מהמוכר והמקובל באותן שנים. עם אופי מיוחד וחריג הוא שומר בנאמנות על המורשת שעליה התחנך כנער ונשאר כל השנים איש מפא"י יחיד, מותקף ומנוכר ע"י חברי הקיבוץ האחרים, כולם עד אחד חברי מפ"ם. בשנים הללו, שנות הקולקטיביות הרעיונית והאידיאולוגיות הנחרצות, היה קשה מאד להיות מפא"יניק בודד אחד בקיבוץ של מפ"ם. שנים רבות עובד משה בפלחה ואחר כך בגד"ש, בחריצות שלא היה דומה לה. החבר'ה צחקו וסיפרו שהוא אוכל את ארוחות הצהריים או הלילה שלקח לשדה – על הטרקטור תוך כדי נסיעה וחריש בתלם. "לא עוצרים בחריש אפילו יתהפך העולם! " הוא נשאר אחד מאחרוני הזקנים בגד"ש ללא ויתור ומאוחר יותר עובר לעבוד בסילורה – וגם שם נודע בחריצות עקשנית ללא פשרות. שנות חייו האחרונות עצובות וכואבות. בית עזר הופך להיות ביתו ולאט לאט הוא מתכנס לתוך עצמו והחיים עוברים לידו, הוא רואה ואינו מסוגל להגיב ולתקשר. היום אנחנו מלווים אותך משה ארליך – שבע ימים כמעט בן 99- חברים ומשפחה – למנוחת עולם שכנראה היית ראוי לה מאד. הדרך הארוכה ויוצאת הדופן בה הלכת באה לסופה. תנחומינו לחביבה ולאיתן, לבנים ולבנות זוגם וגם לנכדים. משה ארליך היה איש מיוחד וכך ייזכר ע"י כל מי שפגש בו והכיר אותו בחייו . יהי זכרו צרור בחיי הקיבוץ . כתב: אברהם אילת