(23/07/1944 – 29/11/2012)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה דורון בירק נולד: 23.07.1944נפטר: 29.11.1912 דורון איננו. הידיעה על מותו נפוצה ברחבי הקיבוץ כבר בשעות הבוקר של יום אתמול. זה היה  צפוי במידה מסוימת ובכל זאת קשה להתכונן למותו של איש צעיר. דורון היה דמות מיוחדת בנוף המקומי ובוודאי עוד נמצא את הזמן והמקום לזכור אותו ואת תרומתו לקיבוץ. אבל יש משהו סמלי נורא בתאריך שבו נפטר – כ”ט בנובמבר. דורון, האדם והאדמהדורון שלנו נולד "בשנת ילד אורן" שבין 44 ל-46 להוריו צילקה ואלקה ממיסדי כפר מסריק, כשהמדינה אך החלה לצמוח קדימה.מהרהורי הלב ברגעים קשים כאלה, צפות ועולות דווקא התמונות מחממות הלב, על האיש והמעשה על דורון "אלמוזו" - האדם של האדמה, של הקיבוץ הישן, החם והטוב.מסעו האחרון היום, עבר כהצדעה ענקית לכבודו, לאורך בריכות הדגים שלנו, אותן ואצלן עבד בשתי תקופות – יחד כ-13 שנה, חלקן בריכוז הענף. הוא חרש מנערותו בשדות הפלחה, כחלק מהחינוך שלנו לעבודה, ומאוחר יותר חזר לרוץ בשדות, בהן הכיר טוב כל כך כל רגב.למרות תקופת ניתוקו מ"אורן" בילדותנו, למספר שנים קשות ואולי אכזריות, היה ונשאר מעמודי התווך שלנו תמיד, כקבוצה של פעילות ועשייה מתמדת לטוב ולרע.בתוכנו היה דורון כמו אח קרוב, נוח להתרועע, חבר אמיתי כשצריכים עזרה, דואג לכל מי שעזב, מכיר כל אחד ומעשיו.מלחמתו הנחושה לשימור הישן והאהוב בקיבוץ, היתה אולי מלחמתו הנואשת לשימור עצמו, תוכן חייו וצמיחתו – שכה היו חשובים לו.דורון היה לי חבר קרוב, לפעמים אינטימי עד כאב, שאהבתי לחבק בו כל קטע: את הפשטות, התום, הכנות והיושר, האומץ להישאר מה שהוא, לדעת לשמוח בכל אשר עשה וגידל סביבו.ביום הולדתו ה-60, ישבנו על מרפסתו וסיכמנו, כי בגיל 80 הוא יהיה מנהל קבוצת הכדורגל המקומית ואני המאמן, צחקנו.עכשיו דורון האדם- כאן באדמה שלו, רק שלו לעולם.                                                                                 יוסי רחמן תמו חייך...זהו דורון אהוב שלי, תמו חייך.לא כך דמיינו ולא כך תכננו... אתה שכל חייך היו תוכנית אחת גדולה וכל מעשיך שהיו מתוכננים בלוח זמנים קפדני- לפתע תמו .אתה דורוני שלי, איש של מלחמות, מאבקים חיפוש האמת האבסולוטית, אתה לא יכולת למחלת הסרטן והארור הזה אימץ כנראה את התכונה הלוחמנית שלך ולא הרפה. אבל אנחנו האמנו שהכוח שניחנת בו אשר ניתן לך בזכות עבודה קשה, עבודה קשה בספורט, בעבודה שהיתה הערך העליון של חייך ובחיים הפרטיים, האמנו שהכוח יהיה לעזרתך אך גם בעזרתם של הרופאים שכל כך האמינו בך ורצו לאותך חוזר לאיתנך- לא הכנעת את המחלה.דורוני, איך להמשיך בלעדיך? מיום שהכרנו עד היום הייתי מחוזרת על ידך ואהובה. כל בוקר וערב נשקת לי והזכרת שוב ושוב את אהבתך אלי. שמרת עלי, היית מעורב במעשי וחזרת על המנטרה: " אני בשבילך ואת בשבילי".גם בדמדומים שעטפו אותך שם בטיפול הנמרץ לחשת לי – הגר שלי, אני בשבילך ואת בשבילי... ודמעות זלגו מעיניך.דורוני אוהב אותך עד יום מותי, אחיה אתך יום יום ושעה שעה ואתה תנוח באדמה שכל כך אהבת.נשיקות וחיבוקים.אני שאוהבת אותך ובוכה.                                                   הגר.במלאת שנה...סבא דורון שלנועברה שנה בלעדיךשנה של המון זכרונות טובים ממה שהיית, מה פספסנו ומה יכול היה להיות...שנה שאוהבים אותך יותר, כואבים את לכתך יותר ומתגעגעים אליך יותר...החיים כמו בכל הקלישאות ממשיכים, ממשיכים עם חסרונך.אנחנו זוכרים את דמותך אנחנו זוכרים את עצמתך, את תחביבך הרבים: המירוצים, המשחים, הצעדות, הטיולים, פעילות אין סופית. הדאגה להגר, למשפחה, לכולם.אני לא נפרד מאנשים שאני אוהב. ממך לא נפרדתי!!!נצורים בי זמנים טובים (לא היו אחרים). זמנים של קרבה והערכה. הערכה על תום וגבורה, ענווה ופשטות, שיחה, עצה וחברות גדולה שחסרים כל כך.אקדיש לך פסוק אחד שמכיל את כולך..."אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב".אוהב אותך תמיד                                                                  גדי-חתנך במלאת שנתיים ...23.07.2014 דורוני שלי אהובי מי אמר שיום ההולדת זה יום של שמחה?אז לא רק...היום הוא יום הולדתך ה-70 ואני כ"כ עצובה.השיר מספר שכל שנה גדלים בשנה ואתה עצרת בגיל 68 ורק הספקת לדבר ולכנן מה נעשה ביום ההולדת ה 70. כ"כ רצית להגיע ל"חוף מלצט" שבכנרת שםמימשנו בפעם הראשונה את אהבתנו, היינו כ"כ בוסר, חשבנו שהזמן לא עובר, אך לאט לאט ולעיתים לאט מדי הבנת שבטוח רק שהשמש תזרח ממזרח ותשקע במערב, והיתר רץ קדימה ולא עוצר והחיים מזמנים כ"כ הרבה משתנים ומוכרחים לקבל ולהתרגל כי מה שעבר לא דומה ולא יחזור.דורוני ידעת לנצל את החיים בלעת אותם...תפקדת כאבא למופת, אהבת ללא גבול, ראית את המשפחה יצירה מופלאה. רצית לממש דרכם את חלומותיך ומשאלותיך, נתת ונתת.ולפתע תשו כוחותיך. חשבנו בתמימותנו שזה זמני, אך הבנו מהר שאין זמנילמרות שתמיד אמרת שהזמני הוא הקבוע היותר, וכוחותיך שכ"כ האמנת בהם כלו. לחמת אך כנראה שיש משהו חזק מאתנו ולא יכולת לו.דורוני אני אתך. ילדיך ונכדיך לא שוכחים ומתגעגעים.                                      אוהבת                                מנשקת ומחבקת                                                                                                         אני..