(09/07/1913 – 15/10/2002)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה חיינה בן זאבנולדה: 9.7.1913נפטרה: 15.10.2002שוב נפגשים אנחנו על התל הירוק- משכן עולם לחברינו.הבאנו לכאן את חיינה שעצמה את עיניה לתמיד, היום עם עלות השחר.שוב אנחנו מתאספים סביב קברו של אחד הראשונים שהיו שותפים ממש מההתחלה , ליסוד קיבוצנו ובניינו במשך שבעים שנה. סיפור חייה נשמע כה מוכר ודומה לבני אותו הדור ובכל זאת יש בכל אחד מהסיפורים משהו פרטי ומיוחד.חיינה נולדה ב עיירה קיידן שבליטא. אביה היה תלמיד חכם. הוא הקים בביתו הצנוע "חדר", ובו היה מלמד ילדים מגיל שלוש עד שש. האם רבקה גידלה שישה ילדים ועסקה גם היא בתפירת חולצות על מנת לעזור בפרנסת הבית הדלה.ב 1916 כאשר מלחמת העולם הראשונה היתה בעיצומה , גורשו היהודים מקיידן והגיעו בדרך לא דרך לרוסיה וחיינה אז בת שלוש בלבד. כעבור שלוש שנים של נדודים,חוזרת המשפחה הביתה ומוצאת שם עיר הרוסה. להפתעתם מצאו את ביתם שלהם עומד על תילו.האב מחדש את "החדר" והאם מפשילה שרווליה ונרתמת שוב למלאכת התפירה.כשסיימה חיינה את בית הספר התיכון התחילה להעניק בעצמה שיעורי עזר לילדים המתקשים בלימודים. יחד עם זה היתה לעזר רב בבית ובהיותה עדיין ילדה,נשאה בעול החזקת הבית.חיינה שמגיל צעיר היתה פעילה בתנועת "השומר הצעיר", קיבלה בהגיעה לגיל 18 הודעה שעליה לצאת להכשרה לקראת עלייתה ארצה. ההודעה הלמה קשות באביה החולה ובאמה שנזקקו לעזרתה והכרעה היתה קשה.לבסוף נענתה לצו התנועה ויצאה להכשרה חקלאית ליד ממל. העבודה היתה קשה ומפרכת וההורים , שלא השלימו עם יציאתה להכשרה ניתקו את הקשר עימה לכמה חודשים.ב 1933 נסעה חיינה לכיוון ברלין בדרכה ארצה. לאחר שנפגשה עם איימי התקופה , תקפו אותה יסורי מצפון על עזיבת הבית מצד אחד והרהורים נוגים על עתיד משפחתה באווירה של פוגרומים מצד שני, והטרידו אותה מאד. היא החליטה שכשתגיע לארץ תעשה הכל כדי להביא את משפחה ארצה. (ואכן בארץ עשתה מאמצים כבירים שבסופם הצליחה להעלות לפחות את אימה ואחיה).כשהגיעה סוף סוף ארצה, נשלחה לבת-גלים לקיבוץ ג'- היום קיבוץ מעברות.מיד למחרת הודיע לה סדרן העבודה שעליה להגיע לבית החלוצות כדי ללמוד את מלאכת האריגה. כל יום היתה עולה ויורדת ברגל למפעל האריגה בהדר הכרמל.חיינה עבדה בעבודה זו חמש שנים ושם גם פגשה את החברות מקיבוץ משמר-זבולון שעבדו עמה ומאוחר יותר הכירה את רפאל ועברה לקיבוצנו.לאחר סיום עבודתה בבית האריגה חזרה הביתה ונבחרה לרכז את מחסן הבגדים. בהמשך עבדה תקופה לא קצרה כמטפלת בבית התינוקות.כשפרצה מלחמת העולם השניה פונו התינוקות שלנו לקיבוץ שריד, המרוחק מאיזור הסכנה, וחיינה כמטפלת עברה עם התינוקות. היתה זו מחצית שנה קשה מאד- שבה מילאו המטפלות גם תפקיד ההורים ונוסף לכך שימשו כשומרות לילה.לאחר שחזרה לקיבוץ עברה לרכז את חדר האוכל והמטבח. באותה בתקופה התגייס רפאל לבריגדה היהודית וחיינה נשארה לבד עם שני ילדים קטנים, יורם ואסף ולמרות זאת המשיכה לעבוד ולשהות הרבה מאד שעות בבתי הילדים על חשבון ילדיה.בהמשך החלה לעסוק בחינוך כאשר היא מתנסה בכל המגזרים: פעם כגננת, פעם כמורה וכמסייעת לילדים שהיו זקוקים לעזרה וטפוח. בזכות שקדנותה ויכולת הלימוד העצמית שלה, השתלבה במערכת החינוך למרות שלא עברה הכשרה מסודרת ופורמאלית לכך.במקביל עבדה גם בספריית הילדים והמורים לאורך שנים רבות.בין כל העבודות מילאה תפקידים מרכזיים בקיבוץ- רכזת ו. חינוך,ומזכירות הקיבוץ, חברה במזכירות ובועדות הקיבוץ השונות- חיים רבי מעש ותרומה לחברה.בשנים האחרונות עם הזיקנה המתגברת עברה חיינה כמו רבים אחרים לשולי החיים שלנו ולא נראתה כבר בשבילים כמו קודם. אבל אלו שהכירוה בצעירותה ובבגרותה לא ישכחו את החברה הנאמנה שצעדה אתם בדרך הארוכה בימים של מחסור ושל שפע ברגעי אסון ומכאוב כמו בשעות של שמחה וחג.עם יורם ונילי , אסף ויאיר וכל הנכדים הנינים ושאר בני המשפחה, כולנו שותפים לצער הפרידה ומקווים שחיינה תנוח על משכבה בשלום על התל שלנו ושסבלה בא היום לסופו.יהי זכרה צרור בצרור חיינו לתמיד. כתבה עופר אילת (ע"פ קורות חיים שערך אריה הללי ז"ל )אמאהשבוע האחרון היה עבורך ועבורנו קשה ביותר. ראינו את הסבל הרב בפניך וגופך, רצינו לעזור, להקל במקצת וידינו קצרה מלהושיע. ונשאלת השאלה מדוע היה עליךלעבור מסלול יסורים כזה עד הגיעך לרגע הנורא וגם הגואל.ייתכן שהקלה מסויימת היתה בכך שאנחנו בני המשפחה הקרובים ליווינו אותך והיינו לצידך בכל התקופה הקשה הזאת.זכית למשפחה רחבה ותומכת ל-6 נכדות ונכד לחמישה נינים מהם רווית הרבה נחת ואהבה.אציין כאן את הקשר המיוחד עם אורן, הנין הגדול שבכל ביקור אצלנו היה מתענין ודואג לבקרך בבית עזר, משוחח איתך ומביא לחיוך ושמחה בלב.ביום הולדת האחרון לפני שבועיים וחצי כשמצבך כבר היה לא טוב, ביקשת לראות את אורן וכשהוא בא נידלק ניצוץ בעיניך.מותו של רפאל בעלך האהוב בינואר 96 היווה מכה קשה עבורך, כאילו נחתך חלק מגופך. אין ספק שהקשר והאהבה עליהם דיברנו קודם נתנו לך את הכח להמשיך הלאה.בשנתיים וחצי האחרונות עברת לבית עזר שם מצאת בית חדש דואג ותומך.אנחנו יודעים להעריך את הטיפול המסור לו זכתה אמא מצוות בית עזר והצוות הרפואי ברגעים ובימים הקשים שעברו עליה.אמא הלכה לעולמה הלילה ביום הולדתו של נכדה נועם. נזכור אותה כפי שהייתה בחייה, אשה צנועה, מסתפקת במועט, דואגת לזולת ומסורה ללא גבול למשפחתה. יורם בן זאב.היה פעם כינור שניגן-וניגונו היה מקסים.היה פעם כינור שניגן-וניגונו היה כה עדין... מקסיםכל צליל כל תו, כל ניגון-היה משובב לב-ניגונו היה כה עדין - מרטיט עד כאב.כך הוא ניגן- עד העשור הכמעט תשיעי- ולפתע נפקע מיתרו ונשאר פגוםסבתא-מילותייך הטובות- המלטפותשתמיד היו במקום-חיוכך הנעים, המשובב- זכור לי עד היום.מבטך האוהב שעוטף אותי- בקסם כהמרהיב !סבתא היו כאותו כינור- שניגן ונדם.אך צליליו הענוגים-ממשיכים להדהד- ולעולם !! זוכרת ומתגעגעת נכדתך ריבקי
