(03/03/1936 – 02/08/2015)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה יורם בן זאב ולד: 3.3.1936נפטר: 2.8.2015 יורם בן זאב, מראשוני בניו של הקיבוץ מקבוצת "עופר" השלים את מסכת חייו ונשאר כאן, לתמיד. נוכחותו החזקה חרותה בתולדות הקיבוץ הזה. רוחו האופטימית הקרינה את דרכו כילד, נער, חייל, איש משפחה וסב גאה וכאדם רב פעלים. מותו מותיר חלל בקהילה שלנו. יורם נולד בשנת 1936, כשהקיבוץ היה עוד בבת גלים ונקרא משמר זבולון, להוריו חיינה ורפאל ממייסדי הקיבוץ, שלהם קרא, כנהוג אז, בשמותיהם הפרטיים ולא "אמא" ו"אבא". בזיכרונות ילדותו, שאותה העריך כמאושרת, היו צרובים גם זיכרונות קשים כמו פינוי הילדים מהקיבוץ למשמר העמק למשך שנה, תוך ניתוק מההורים, מחשש לפיצוץ בתי הזיקוק. זיכרון כואב נוסף - היעדרותו של אביו למשך ארבע שנים כאשר שירת בבריגדה. ילדי הקיבוץ הראשונים נאלצו להיות עצמאיים כבר משחר ילדותם. הם יצרו לעצמם חיים פנימיים עשירים ומלאים משל עצמם, ילדי טבע, שנהגו ללכת יחפים בחולות חוף הים הלוהטים, שעוד היה פתוח. שש שנים יפות ועמוסות חוויות בחיי ילדי קבוצת "עופר" היו בבית הספר היסודי עם המורה המיתולוגי גובי. בכיתה ט' עברו הילדים למוסד "נעמן". אמנם הלימודים לא היו בראש מעייניהם אבל הייתה להם תחושה של חלוציות וראשוניות. היה קן השומר הצעיר, היו חוגים והייתה תזמורת, וגם משק חי ועבודה בענפי החקלאות בקיבוץ, ובכלל החיים שם היו מעניינים ושוקקים. פעם בשבוע זכו למפגש עם ההורים, שדומה היה כי כלל לא היו מעורבים בחייהם. ממש "חיים על אי בודד" (כהגדרת יורם). בצבא שירת יורם בתפקיד מדריך ספורט בבית הספר הטכני של חיל האוויר. בעת שירותו פרצה מלחמת סיני. בתום השירות הצבאי יצא לקיבוץ הראל, אך משם הוזעק הביתה לעבודה ברפת. מכאן מתחילות שנים ארוכות ורבות של מילוי תפקידים מרכזיים במשק, בחברה ובתנועה, וזאת תוך כדי הקמת משפחה ועיסוק אינטנסיבי בתחביבים רבים כמו ציור קריקטורות לעיתון הקיבוץ, צילום אמנותי והאזנה רבה למוסיקה מכל הסוגים. אולם תחביבו העיקרי היה השחמט, שבו הגיע להישגים יוצאי דופן ולימים אף הוכתר כאלוף ההתיישבות העובדת. לאחר שנות פעילות בקן השומר הצעיר בפתח תקווה ואחרי מלחמת ששת הימים יצא יורם ללימודי חקלאות ברחובות. בשובו בשנת 1972 נבחר לכהן כמזכיר הקיבוץ. בתפקידו הקשה כמזכיר היטיב להבין את בעיות הכלל והפרט, אך יחד עם זאת ראה את הטוב בחברים ואת נכונותם לתרום למען הקיבוץ. כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים גוייס לשרת בתותחנים. בין לבין נישא יורם לנילי לבית זהבי מעין חרוד ונולדו להם שתי בנות – אורית ועדי ובן - נועם. ב-1977 יצאו יורם ונילי ושלושת ילדיהם לשליחות מטעם הסוכנות בבואנוס איירס. בשובם לאחר שלוש שנים של שליחות מוערכת ורבת הישגים נכנס יורם לעבודה בדוקרט בשיווק. ב-1981 פרצה מלחמת לבנון השנייה וזמן קצר לאחר מכן חלה יורם במחלה קשה. למזלו בזכות תרופה חדישה ניצלו חייו. ההתמודדות עם המחלה חישלה אותו ואולי שינתה את דרך מחשבתו וגישתו לחיים. ביום הולדתו ה-50 כתב: "אז רבותי תאמינו לי שהחיים הם יפים. צריך רק לעשות את הדברים הנכונים". עם התאוששותו חזר יורם לדוקרט ומונה כמנהל השיווק ואחר כך למנהל מחלקת חומרי הגלם. בדוקרט עבד למעלה משלושים שנה. ב-2010 יצא יורם לגמלאות והחל לעסוק במגוון פעילויות. הוא התנדב לעבודה בארכיון הקיבוץ ותרם רבות מיכולותיו, בעיקר בתחום שימור התמונות והצילומים. תחום התנדבות נוסף – חוגי שחמט לילדים. יורם אהב את החיים ואת מה שהיה להם להציע. אהב לטייל בארץ ובחו"ל ולתעד את אשר ראו עיניו. משפחתו של יורם, שהלכה והתרחבה במשך השנים וכוללת שמונה נכדים ונכדות הסבה לו אושר ושמחה. למען נכדיו ערך והוציא אלבומים מודפסים עם צילומים. בראש השנה האחרון הוציא את האלבום שקרא לו "רסיסי חיים" על עצמו, נילי ועל משפחתו מאז נישואיו ועד היום. יורם יחסר לבני המשפחה ולחבריו הרבים. אנו משתתפים בצערם הרב של נילי – שטיפלה ביורם במסירות רבה - וילדיו ,בני זוגם ונכדיו. אנו זוכרים אדם שפעל ונאבק למען חיים ערכיים וטובים לעצמו ולסביבתו. יהי זכרו ברוך. רחלי בר דוד
