(16/08/1922 – 17/09/2001)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה מלכה בנקו (רוזנברג)נולדה: 16.8.1922נפטרה: 17.9.2001עצוב להתאסף בבית הקברות על מנת להפרד מחברה, אשר חיתה איתנו 63 שנה.מלכה נולדה בקלן למשפחה , אשר הצטרפה לקהילה היהודית המשגשגת בקלן אחרי מלחמת העולם הראשונה. כמקובל ביהדות גרמניה ראתה את עצמה כאזרחית גרמניה, נאמנה למולדתה ודתה היהודית, עד אשר היטלר עלה לשלטון בראשית 1933. עד מהרה נוכחה לדעת , כי מתיחסים אליה אחרת מאשר לכל נערה גרמניה.עול השלטון הוכבד משנה לשנה והנוער היהודי התחיל לחפש את תנועות הנוער. כך מלכה הגיעה ל"שומר הצעיר". שם הרגישה בבית, שרה שירים עבריים ויצאה לטיולים ובין היתר למדה תוך כדי קריאה בספרו של הרצל "אלטנוילנד" כי יש פתרון לנוער היהודי, והוא ארץ ישראל. אמנםארץ שוממה ובלתי מפותחת, אבל היהודים מסוגלים להפוך אותה לפורחת.בסתיו 1938 עלתה מלכה ארצה במסגרת עליית הנוער, מפעל חייה של רחה פרייאר, והיא בת 16. כך הכרנו אותה לראשונה, משתלבת בקבוצתנו בקיבוץ גן שמואל. הכל היה חדש בשבילה,חברים בלתי מוכרים, מדריך ומדריכה במקום אב ואם. איתם נשאר רק קשר מכתבים, עד שגם זה ניתק, כאשר ההורים ירדו למחתרת והסתתרו בהולנד.החיים לא היו קלים. שמש לוהטת ביום ויללת תנים הלילה. מלכה נערה צעירה, שלא ידעה מה זאת עבודה גופנית, לבשה בגדי עבודה ויצאה לפרדס ולגן ירק. עד מהרה גילתה את המכוורת המפוארת של גן שמואל והצטרפה לצוות העובדים הקטן.עברו שנתיים חיים במסגרת חברת הנוער והתחילו חיים במסגרת גרעין הכשרה.מלכה נשבעה אמונים ארגון "ההגנה", למדה איתות והצטרפה לצוות הקשר, אשר קיים קשר בין גן שמואל לחדרה, בעזרת איתות אורות. מה שציין את מלכה ולעיתים הפתיע אותנו- הרצינות בה התייחסה לכל דבר: ללימודים, לעבודה ולחברה.בקיץ 1942 היא עברה עם קבוצתנו לכפר מסריק, אז עוד קראו לקיבוץ "משמר זבולון" ,במסגרת קבוצת ההשלמה. אמנם חלמה על יסוד קיבוץ חדש, אך בימי המלחמה צריך היה לחזק קודם כל את הקיבוצים הקיימים, המצפים לבואם של עולים חדשים. אלא עולים חדשים לא הגיעו יותר לחופי הארץ. קיבוץ כפר מסריק היה צעיר בהתיישבות, לא מוקף פרדסים ירוקים כמו גן שמואל, היאחזות ראשונה בחולות נודדים וביצה ממזרח. מכוורת כענף לא היתה בכפר מסריק ומלכה יצאה לעבוד בגן הירק, תשע שעות מדי יום כמקובל אז. ברצינות האופיינית לה התגברה על קשיי הקליטה במקום חדש. סוף סוף היא כבר בת עשרים. במרוצת השנים מלכה החליפה מקומות עבודה כנדרש ממנה. הדוכן בתחנת "סונול היה מהיזמויות הראשונות של קיבוצנו ומלכה נקראה לנהל אותו. היא סיימה את עבודתה הקודמת כמטפלת והחלה לעבוד מעבר לכביש. כשצמצמנו יזמויות ,מלכה השתלבה בצוות העובדים ב"סילורה", ואחר כך עברה עם יתר הותיקים ל"אריזית". חיי עמל עד סוף ימיה.נחזור לשנות הארבעים. מלכה מתקשרת עם בנקו ופרק חדש מתחיל בחייה:משפחה משלה. נולדו הבנות. תחילה מרים, אח"כ נורית, ומלכה הפכה לאם המטפחת את ילדותיה הבנות גדלו ובאותו הזמן הקיבוץ הלך והתבסס. דשאים כבר כיסו את החולות, עצים שניטעו בט"ו בשבט גדלו, הביצה יובשה ומלכה עברה מצריף לדירה צנועה בבית בנוי וכעבור שנים לדירה גדולה יותר בבית חדש.הבנות גדלו ופרחו מהקן, התחתנו ונולדו הנכדים הראשונים. מלכה הפכה מאם מסורה לסבתא חביבה על נכדיה. חלום חייה מימי הנעורים בתנועת הנוער התגשם. היא חיה בארץ בחירתה, בחיק משפחתה הקטנה במסגרת הקיבוץ, שהוא מעין משפחה מורחבת. ולנו נשאר החסד האחרון: לקבור אותה ליד בעלה בנקו בבית הקברות הקטן שלנו, ההולך ומתמלא קברים.אנו נפרדים ממך, מלכה . נוחי בשלום אחרי חיים מלאי טעם. משפחתך על דורותיה ממשיכה את נתיב חייך,לחיות כיהודים במולדתם. זאב יעקב.פרידה מסבתא שלנו.סבתא סבלה מהמחלה בשנים האחרונות. היא ליוותה בתקופה זו את סבא עד מותו ובשנתיים וחצי האחרונות חייתה בלעדיו. בשלושת החודשים האחרונים המחלה החמירה בשבועיים האחרונים הייתה סבתא בבית החולים שם נלחמה מלחמה אחרונה על חייה.לסבתא ולנו, המשפחה הייתה זו תקופה קשה עם עליות וירידות.הסבל והקשיים היומיים בתיפקוד הקשו על כולנו מאד.חוסר האונים והידיעה ששום טיפול אינו יכול לעזור ולרפא את המחלה הארורה הזו תרם לרצון להקל "ושרק לא תסבול".סבתא בתקופה זו למרות הקשיים שמרה על תפקוד עצמאי ככל האפשר ודאגה כמו שרק סבתא ידעה ל"דאוג" (במשמעות מיוחדת לכולנו) לכל המשפחה, כאשר כמעט בכל שיחה שאלה והתענינה מה שלום הנכדים והנינים.הבית של סבא וסבתא היה בית חם עבורנו, בו נהגנו לבקר לעיתים קרובות.ארוחות ארבע, ארוחות ערב בשבת בהם סבתא הכינה את המטעמים שתמיד אהבנו וכעת יחסרו לנו.הליווי והמסירות של הסבים היו ללא גבול תוך תמיכה מלאה בנו ההורים ובנכדים.הזכרונות של המפגשים והמשחקים עם הילדים כשהיו קטנים עולים וצפים והם חלק מהווי המשפחתי.עברנו ביחד כברת דרך ארוכה שנזכור אותה תמיד.לפני כחודש למרות הקשיים הרבים ארגנו לסבתא מסיבת יום הולדת בהפתעה. באה כל המשפחה והנכדים פרט לנכדה שרון הנמצאת בארה"ב. במפגש היה גם הנין שרק נולד לפני חודשים למירב ואיל וסבתא זכתה לראות אותו לראשונה.סבתא מאד התרגשה ושמחה מאד על המפגש המשפחתי.לפני שלושה שבועות נולד הנין השלישי לעופר ולימור אותו לא זכתה לראות.באופן סמלי הבוקר ביום הלוויתה של סבתא התקיימה הברית של הנין, תחילת החיים וסימומם שזורים. יהי זכרה ברוך המשפחה האוהבת.
