(26/01/1940 – 29/10/1987)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה גדי בר-דודנולד 26.01.1940נפטר 29.10.1987ציוני דרךגדי נולדבכפר מסריק להוריו שרה ולושקה. שנות הילדות והנעורים עברו עליו בקיבוץ. הוא היה ילד רגיש, עירני, כשרוני ומעורב בחיי החברה. בגמר בית הספר התגייס לחיל השריון ועבר את כל מסלול החיל, כולל קורס קצינים. עם שובו לאחר השחרור מצה"ל לכפר מסריק, היה גדי לאחד הצעירים הבולטים במקום.בצד עבודה אחראית ומסורה בענף הדיג, נשא גדי בתפקידים חברתיים וציבוריים רבים.בשנת 1966 נשא לאשה את אורנה ואימץ כבת את איריס. נולדו הבנות אלה ורויתגדי ראה את עתידו כחבר קיבוץ, יצא ללימודים בפקולטה לחקלאות ברחובות על מנת לרכוש ידע והשכלה בתחומי החקלאות וכלכלת המשק.עם שובו למשק אחרי הלימודים נרתם ביתר שאת לפעילות המשקית חברתית.במלחמת יום הכיפורים נפצע קשה בקרב הבלימה בחזית הסורית. מספר חודשים לאחר מכן יצא עם משפחתו לשליחות חקלאית בלוסוטו שבדרום אפריקה. במהלך שנות שהותו שם, השלים גדי את לימודיו לתואר שני ועבר סדרת טיפולים לתיקון נזקי הפציעה.גדי והמשפחה חזרו ארצה בשנת 1977 ועברו להתגורר בקריות ולאחר מכן בחיפה. גדי עבד ככלכלן ב"אלסינט" ואח"כ כיועץ כלכלי בסוכנות להשקעות בהתיישבות.בינואר 1984 התמוטט לפתע, שותק בחצי גופו ואיבד את כושר הדיבור. הוא נאבק בגבורה במגבלות הקשות של מצבו החדש והצליח להשתקם חלקית וליצור קשר חם וטוב עם הסובבים אותו.ב 1996 התגלה אצל גדי גידול ממאיר. הוא מת אחרי סבל רב ומאבק נואש לחייו ביום 29.10.1987.                                                           יהי זכרו ברוך.בדרך האחרונהגדי,רבים וטובים ליוויתי בדרכם האחרונה. הדופק עובד סיסמוגרף: פעם כך ופעם כך. הפעם חלו זעזועים בסולם הפרטי שלי.חבר טוב, ידיד יקר יצא מתמונת החיים.שלוש מכות הלמו בך ובמשפחתך מאז מלחמת יום כיפור. כל מכה קשה מקודמתה.הראשונה-פציעה.קליע בראש. אבדן עין. השניה- אותו יום מר בדצמבר 1984, שיתוק, גזרת אלם.למרות נכותך הקשה הצלחתם לדלות את היפה והטוב: טיולים, הצגות,קונצרטים. מאום לא נחסך ממך גדי. המשפחה עשתה הכל על מנת לתת לך הרגשה טובה וטעם לחיים.ובעוד אתה ומשפחתך וכל הסובבים אתכם לומדים כיצד למתמודדים עם המהלומה השניה , ניחתה עליכם המכה השלישית הקשה מכולן.לפני מספר חודשים נפגשנו, אורנה, ואמרת לי: "עם הכל השלמתי, אבל הפעם, איתן אני מאבדת את גדי".... איזה דברים קשים... ונכונים.טפשי בעיני לעסוק עכשיו בזכרונות ילדות-נעורים- צבא, ובהמשך הלימודים האקדמאיים ברחובות,שהוסיפו רבות להסתכלות שלך על החברה הקיבוצית, נושא אשר עניין אותך עד יומך האחרון.גדי!  רק לפני יומייים, כאשר ביקרתי אותך ברמב"ם ואתה רתוק למיטה, דל כוחות, עיניך עצומות, קראת לי אליך וכוחותיך האחרונים מלמלת "כסף" ואני ידעתי כי גם בשלב כה קריטי עדיין רצית לשמוע בנושא הכספים ולהתעדכן בכלל בנעשה בקיבוץ.אתה גדי, תחסר לכולנו. למשפחתך לחבריך ולידידיך.אין ניחומים.היה שלום. איתן.