(02/04/1936 – 11/04/1993)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה יאיר בר-דוד נולד: 2.4.1936 נפטר: 11.4.1993 רסיסים של אור בתקופת לימודיו באוניברסיטה ערך יאיר שאלון על מרכיבי שביעות הרצון של החברים בקיבוץ. להפתעתו נוכח , שגן-נוי מטופח מהוה מרכיב מרכזי בהרגשת החברים. זאת היתה הסיבה העיקרית לכך שנענה לבקשת מרכז המשק דאז, אבשלום, ולקח על עצמו את ריכוז ענף הנוי. היה זה אחרי מלחמת יום הכיפורים . פני הקיבוץ היו אז מוזנחים. בין הבתים רבצו תילי גרוטאות , דשאים גדלו פרא או התייבשו, הרבה עצים מתו ועצים חדשים לא נשתלו כבר שנים. שבע שנים השקיע יאיר בטיפוח הגן ויצא מן הענף בצער רק כאשר נאסר עליו לעבו בשמש עקב בעיות עור חמורות. הוא שתל בחצר ובסביבתה עשרות רבות של עצים ושיחים והשקיע מחשבה ודמיון בבחירת המקום הנכון לכל אחד מהם. שולי החצר, המועדים להזנחה והתעלמות זכו מיאיר לתשומת לב מיוחדת וטיפוח מתמיד. מאבקים רבים ניטשו בינו לבין מוסדות הקיבוץ בנושא צוות העובדים בנוי. יאיר לא העלה בדעתו לוותר נוכח הדחיות החוזרות ונישנות. קשיים לא היו אף פעם סיבה מספקת בעיניו לויתור והתפשרות. לבסוף הצליח, וביחד עם חבריו לצוות הצליח להעניק לגן הנוי המוזנח של כפר מסריק, פנים חדשות , מגוונות ורעננות. כששתל יאיר את הדקלים אמרה לו צמרת ז"ל : "חבל על המאמץ, יאיר כאן הם לא יגדלו". יאיר רק חייך " נחיה ונראה", השיב. ואכן הדקלים גדלו לתפארת, גזעהם זקופים וצמרותיהם מיתמרות אל-על. יאיר מילא בקיבוץ תפקידים רבים מאד. – רובם תפקידים חברתיים קשים ושוחקים, שמטרתם מרובה ושכרם מועט. בעבודתו היה כמו בולדוזר, שהמטרה כל הזמן לנגד עיניו והוא מפלס את הדרך אליה . גם כאשר רבו המכשולים הקשים לא רפו ידיו, כי לא פגה בלבלו האמונה בחשיבות ובנחיצות הענין שבשמו ולמענו הוא פועל. הוא עבד בהקף עצום ביושר ובאומץ לב. בסגנון עבודה כזה, יש שאין בו בריחה מהתמודדות וגם לא ויתורים וכניעה מתוך חולשה, יש תמיד יותר חיכוכים. ואכן חיכוכים ועימותים לא חסרו, ונאמרו כלפי יאיר לא מעט דברים קשים. עם זאת דומני שרוב החברים ידעו להעריך את תרומתו העצומה של יאיר לחיים החברתיים והתרבותיים . החברים הרגישו שכל מה שעה- לא למען עצמו עשה, כי אם כדי להעלות את החיים בקיבוץ למדרגה גבוהה יותר.זה באמת מה שרצה יאיר כל חייו. הוא היה בן המקום, והקשר שלו אליו היה מסוג הקשרים העמוקים, שהם בתשתית הנפש ואינם יכולים להינתק לעולם. אף פעם לא ביקש יאיר לצאת להתנסויות ושליחויות מחוץ לקיבוץ. הוא אהב את דרך החיים המיוחדת של הקיבוץ, ובעיקר את חבריו, אהבה גדולה ואמיתית, והרגיש ששליחותו היחידה היא אל הבית הזה פנימה. את כל כוחו ומרצו השקיע במחשבה ובמעשה כדי להעשיר את חיי התרבות, והחברה בקיבוץ ולעשותם פעילים , מענינים ,מעורבים ותוססים. אלה אינם נוצרים מעצמם. אנשים הם אלה שעושים אותם, ובאנשים טובים רצה יאיר למלא את חצר הקיבוץ. לכן הירבה כל כך לעסוק בנושאים דמוגרפיים בשאלות צעירים ובאחרונה בטיפוח וקירוב העולים החדשים. כשם שנאבק בשממה ובעזובה בחצר על ידי טיפוח ונטיעת צמחיה מגוונת ועשירה, כן ביקש תמיד להיאבק בשיממון ובהזנחה רוחנית-חברתית ולהפוך את החברה הקיבוצית לגן פורח. אימרה ישנה רווחת בין אמנים, כי שחקן נזכר לפי התפקיד האחרון שאותו גילם על הבמה. תפקידו האחרון של יאיר על במת חייו היה בשנת ההתמודדות עם מחלתו הקשה כנגד כל הסיכויים. בתפקיד נורא זה הוכיח יאיר את יפי נפשו ואצילות רוחו. הוא לא נשבר ולא נפל ברוחו, לא העיק על סביבתו ולא הציק, אנחנו בני המשפחה, ליווינו אותו באהבה והערצה. יאיר עדיין אתנו. הוא עדיין הדבק המלכד את משפחתנו, עדיין חשים אנחנו את מקור החום, נהנים מהומור האמיתי השופע שלו, עדיין מאיר לנו את הדרך באורו הבהיר רחלי דבר והיפוכומצד אחד מוות מצד שני החיים ממשיכים... מצד אחד איש במיטב שנותיוומצד שני קטיעה פתאומית... מצד אחד שתילת פרחים ועציםומצד שני קוברים אות מתחת לאדמה... מצד אחד אתה הוא שבנית ועשיתומצד שני אנחנו ממשיכים בכל זרת... מצד אחד פרידה ממך ומצד שני ההמשכיות שלך... ...אין כאן פרידה ממש.יש פה צער שלא נשארת עוד- ובכל זאת תישאר עמנו לנצח. אודי
