(15/07/1909 – 18/03/1996)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה גרישה גלעדינולד: 15.7.1909נפטר: 18.3.1996פרישתם מהחיים של וותיקי הקיבוץ נמשכת.לא עובר חודש ודור זה פוחת. עובר לתל הנאה והמטופח הזה, התחנה האחרונה אחרי חיים ארוכים רבי מעש ואמונה בדרכנו הקיבוצית.גרישא, צבי גלעדי, בשם משפחתו המקורית בעלת הצליל הזר- מיסיונז'יק – נולד בעיר הסרבית , בדרום רוסיה, אקרמן, ועבר כילד את תלאות מחלמת העולם הראשונה, ואת נוראות המהפכה ומלחמת האזרחים שעשתה את חיי היהודים באזורים המערביים של רוסיה, גיהנום של פרעות מידי הלבנים ומלחמתם נגד האדומים.שמות של מכנו ופטליורה לא היו פרקי היסטוריה רחוקה עבור גרישא, והערצתו המתמידה את ברית המועצות שחיסלה את צבאות הפורעים, נבעה לא מעט מזיכרונות הילדות והנעורים. א"כ עברה אקרמן לרומניה, שם היה גרישא לחבר השומר הצעיר. הוא נאלץ לשרת בצבא הרומני,כך שרק לאחר שיחרורו נשא את חברתי, אסתר לאישה ועלה איתה ארצה.במרץ 1935 הגיעו למגדיאל, אל מקום מושבו של הקיבוץ הנושא היום את השם "שער העמקים". אלינו הגיעו זמן קצר אחרי זה, למחנה "משמר זבולון, בחולות הקריה.קליטת הזוג היתה מהירה ושלמה כי שניהם הצטיינו במסירות ובכשרון בעבודה. לא עבר זמן רב וגרישא הרציני כבר תכנן הכשרה חקלאית לקראת ההתיישבות. הוא יצא לשנת הכשרה בגידולי שדה לבית זרע. יש שזוכרים את הפרק הזה ויש שלא, כי במרוצת השנים היה גירשא קשור כרכז ועובד מסור ומוכשר לנגריה. כך נחרט זיכרו ברחבי הקיבוץ.אך סיפור חייו של גרישא ומשפתו עומד בסימן שרשרת אסונות שפקדו אותם.כפלא היה בעינינו כיצד עמדו בטרגדיה המתמשכת. גרישא ואסתר לא נשברו. מאין לקחו כוחות נפש וגוף להמשיך ולחיות, לעבוד, לטפל בילדים ולשאת בכל מצוות הקיבוץ. שתי בנות ושני בנים נולדו לזוג.בת שבע הבכירה היתה בקבוצת הבנים הראשונה שלנו, "עופר". עמי היה ילד יפיפה, ספורטאי, עליז וחמוד- והוא טבע , בטיול הכיתה לשפת הים, כאשר הילדים נסחפו בנחשול פתאומי, ולא ניתן היה להצילו.      זה קרה בקיץ 1951 ועמי היה בן שמונה בלבד.מלכה הבת, אף היא נעימה וחמודה עברה בעיות בריאות סבוכות והחלימה תוך טיפולם המסור ביותר של הוריה, ורק אחרי שנים מצאה את בחיר ליבה וחיה אתו בשוויץ.ואחרון, אחרון, דאגתם הקבועה עד לנשימה האחרונה למשה, החורש ללא הפסק את שבילי הקיבוץ ועתה נותר יתום מהוריו, והדאגה לשלומו עלינו.אסתר וגרישא רוו נחת מבת-שבע ומשפחת, מן הנכדים המוצלחים שנולדו והביאו אור ושמחה לזוג שידע כה הרבה סבל.אנחנו נפרדים ממך גרישא היקר, אדם רגיש, אוהב ספר, מושרש עמוק בתרבות הרוסית, איש עבודה מסור ואיש קיבוץ נאמן.מחלתך בשנים האחרונות קטעה את עבודתך והגבילה אותך לחיים בבית העזר שלנו.מבנים רבים בקיבוצנו נושאים את חתימת ידך ומעשיך הרבים יכתבו בספר החיים של קיבוצנו.                                                                                                                                                                      יצחק פטיש