(18/10/1911 – 29/01/1979)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה שולה דוכס נולדה: 18.10.1911 נפטרה:29.1.1979 שולה השותפה לחיים של מנדוק, אמא וסבתא אהובה של כל ילדיה והנכדים , יקרה לכל בני משפחתה הקרובים והרחוקים – איננה. היא חסרה למשפחתה העניפה ברחבי הארץ ובמיוחד למשפחה שבחרה לעצמה- חברי קיבוץ כפר מסריק. שורשיה של שולה היו עמוקים בארץ ובמשק, היא היתה בין הראשונים והמייסדים. הקשרים של שולה עם היהדות ובנין הארץ החלו בגיל צעיר בעיר קושיצ'ה הרחוקה בסלובקיה, בה היא נולדה בשנת 1911. בבית הוריה קיבלה שולה חינוך יהודי מסורתי מתון. את הצעדים הראשונים לכיוון הציונות עשתה שולה במסגרת אירגון הספורט "מכבי" כמתעמלת מצטיינת. היא היתה דמות מוכרת , מהופעות של ספורטאים יהודים, לקהל הרב. עם גמר בית הספר בפקידות מסחרית עבדה כמזכירה של בית מסחר גדול לרהיטים. בהשפעת ידידים הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" . וכשאחרים דיברו על הגשמה , שולה הגשימה הלכה למעשה. בשנת 1934 עזבה את ההורים, האחים והאחות, את עבודתה ואת הנוחות ויצאה להכשרה ולהכנה לעליה, שם פעלה כפועלת בבנין, כאשר להוריה לא ידוע על צעדה המהפכני הזה. בשנת 1935 עלתה לארץ והצטרפה לחברים של קיבוץ ב' , הקיבוץ השני של יוצאי צ'כוסלובקיה. כבחורה צעירה וישרה , שופעת בריאות תפסה מייד עמדה בין החלוצים הצעירים. היא היתה עובדת חרוצה שראתה בעבודה הגופנית מטרת חיים אמיתית ודרך להגשמת בניית במולדת החדשה. היא היתה בין אלו אשר לא הדיבורים והסיסמאות אלא המעשים והעבודה האפורה היומיומית מילאו את כל שנות חייה בבנין קיבוצה כפר מסריק, עד ליום בו תקפה אותה המחלה האכזרית. מכריה זוכרים אותה ליד מכונת החריטה בבית- החרושת "נעמן, כשהיא מתחרה בהספקה ותפוקתה עם הציוד החדיש והאוטומטי. היא לא הכירה כלל את המושג "היעדרות מעבודה" וכך עברו עליה עשרות שנים של עבודה פיזית ותרומה מעשית לסביבה שהיא בחרה בה. שולה הקימה משפחה בקיבוץ עם שותפה לחיים מנדוק, גידלה שלושה בנים ובת , היא זכתה לראות ולעזור בחינוכם של רוב נכדיה. בימי שישי נזכרים בהכנות לקבלת המשפחה העניפה. שלושה דורות ישבו ליד השולחן העמוס כל טוב ובעוגות המפורסמות של סבתא. היום השתנה דבר אחד, דבר הצובט את הלב. שולה לא מחבקת את הסובבים אותה , שולה הצטרפה אל השוכנים על הגבעה לא הרחק מהקיבוץ שאותו אהבה כל כך ואנחנו שנשארנו, נשמור את זכרה בלבנו. (נכתב במלאת שנה למותה בעיתון "על המשמר") שולה ממייסדי הקיבוץ. אישה נמרצת של פעילות ועשיהאבל בשבילנו היתה הכי סבתא..סבתא אמיתית עם כל הנשמה סבתא שתמיד ישנה...סבתא שמוכנה להכין אוכל בכל רגע ומתי שרק באים,סבתא שגם אחרי שניקתה את הבית מוכנה תמיד לשלוף את המחבת ולטגן לנכד ביציה עם נקניק או צ'יפס..סבתא של ארוחות 4 חמולתיות מדי שבת וחג שבמרכזן העוגות המיוחדות שרק סבתא יודעת להכין, ובמיוחד עוגה חגיגית ליום ההולדת.סבתא שסורגת וסורגת אפודות וסודרים, וגרביים ופונצ'ו..סבתא שתמיד יש לה פרחים בגינה אם צריך לצנצנת בחדר,סבתא שתמיד מוכנה להתפנות לנכדים, כשההורים נוסעים לנופש, או כשההורים לומדים, או סתם כשצפוף אצלנו בבית ,אצל סבתא תמיד מתקבלים במאור פנים ועם רעיונות בילוי מיוחדים. סיגל: אהבתי לבוא לסבתא ולשחק בפלסטלינה או לעשות איתה עוגיות, וגם שהיא שמרה עלי כשהיה לי גבס ונתנה לי לשתות קפה.מירון: סבתא עזרה לי לעשות ציור של פרה, אהבתי לאכול אצלה וגם לישון אצלם בצהריים.עירד: אהבתי לבוא אליה ולהתפנק אצלה, ושההורים היו בנופש היינו מבלים אצלה ועושים אתה חיים.לימור: הייתי באה אליה כל יום חמישי ועושה אתה עוגות, ואהבתי את הצ'יפס שהיתה עושה לנו, וגם קיפולי נייר ופרחים מנייר.מירון: עכשיו אני עצוב כי אין לי סבתא.נכון מירון זה עצוב וקשה כי לנו הייתה סבתא מיוחדת- סבתא שתמיד ישנה.ונשארו לנו הזכרונות ונשארה הנשמה שתמשיך להאיר ולחמם ולהחזיק אותנו יחד כל המשפחה והחמולה. מיני
