(02/01/1914 – 14/11/1983)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה מקס הלפריןנולד:2.1.1914נפטר: 14.11.1983מקס היקר !התאספנו כאן, ליד קברך הפתוח- המשפחה, חברי הקיבוץ ויתר מוקיריך הרבים, לומר מילות פרידה אחרונות: לארץ באת, אחרי שלקחת חלק במלחמה האיומה, שגזר השלטון הנאצי באירופה.לאחר המלמה , במסגרת קבוצת פח"ח – גוף אשר ליקט מכל קצוות אירופה פרטיזנים-חיילים- חלוצים למחנה-קיבוץ, מחנה הכשרה, בו למדו קפ"פ וג'ודו, במטרה ללחום באנגלים, אשר סגרו בפני היהודים את שערי ארץ ישראל.בשנת 1947 עליתם באוניה "אקסודוס" , אך נעצרתם מול חופי הארץ, מבלי שניתן לכם לרדת... לאחר מאבק מר, על הזכות לשוב למולדת כיהודים- הוחזרתם ע"י האנגלי חזרה לאירופה.לכפר מסריק הגעתם- אתה ורבקה רעיתך, במאי 1948, במסגרת קבוצת בפח"ח, אשר החליטה להקים בית בקיבוץ. כאן – קשרת קשר, בל יינתק עם המסגריה. במקום עבודה זה, באה לידי ביטוי יכולתך המקצועית עם הכשרון המיוחד שלך לתת פתרונות טכניים לבעיות, על מנת לשכלל, לקדם ולהקל על חיי העבודה של החברים.הפתרונות הטכניים שפיתחת, לא נשארו בתחומי הקיבוץ בלבד... בתאריך 26.6.58 – התקבל במזכירות מכתב , מטעם המכון לפריון העבודה והייצור, בו מודיעים לנו שועדת הפרס החליטה להעניק למקס הלפרין את פרס קפלן לשנה זו.דבר נוסף שמן הראוי לציין: זוהי מערכת היחסים המיוחדת שאיפיינה את הקשרים בינך לבין הבנים הצעירים של הדור הראשון והשני, למרות הפרש הגילים ידעת לטפח יחס מיוחד, אשר הביא לגמול של כבוד והערכה מצד הצעירים אליך ואיפשר לך ללא ספק ,להמשיך ולהתמיד במקום עבודתך, עד ימיך האחרונים.עומדים כאן לצידנו , בני המשפחה שלך- הרעיה רבקה, ילדיך- בנימין ורד ואתי ובני זוגם, אשר הקימו משפחות משלהם לתפארת, ויידעו להעניק לך אהבה ומסירות ויותר מכל- את טעמה המתוק של אהבת הנכדים לסבא ואהבת הסבא לנכדיו.אין ניחומין למשפחה ששיכלה את יקירה, אך כולנו בטוחים כי המסגרת המשפחתית החמה תשמש כמשענת האחד לשני גם בהעדרך.היה שלום מקס שלנו, נזכור אותך תמיד ! מנוחתך עדן ! מיכה.מקס היה קשור אלינו הצעיריםמקס קשור אצלי בזכרונות הילדות. אני זוכר את מקס היוצר הממציא והבונה,ליד הסדן והמפוח או ליד שולחן השרטוט.מקס זה שיודע הכל וכולם באים לשאול בעצתו. איך לתקן, איך ליישר, או איך לחבר דבר מה שנשבר. כאשר היינו רוצים לבנות משהו היינו אנו הילדים הולכים לשאול את מקס- אם החומר מספיק חזק ויציב ובכלל להתייעץ איך לבנות.אך לא רק בילדות, גם בהמשך כשבגרנו. במוסד ולאחר הצבא, ובהמשך בעבודתי בתחום המוסך והמסגריה, תמיד כאשר הייתה מתעוררת בעיה של איך ,כמה, ולמה, ואיזה חומר,- היינו הולכים אל הרב לשאול בעצתו.מקס הוא מסוג האנשים העמלניים שהשאיר אחריו מצבה גדולה אשר לא תוכל להשכיח אותו מליבנו. בכל פינה במשק הזה אתה מוצא את יצירת כפיו, החל משער הקיבוץ הישן, דרך גן השעשועים, המפעלים,המטבח,המכבסה, חדר האוכל, הרפת ,הלול, המדגה ועד לשער בית הקברות המקושט בסגנון מיוחד.נדמה לי שעם הליכתו של מקס מאיתנו הסתיימה תקופה בבנין המשק- בתחום הטכני.מקס תמיד היה אומר לי: "תעשה הכל לאט לאט עם הרבה מחשבה. כי כל דבר שאתה עושה הוא למאה שנה, ועל כך יזכרו אותך. אם אתה עושה לא טוב תמיד יקללו ,ולהפך אם תבנה טוב וחזק ויעיל.. " כאילו התכוון בדבריו אלו למשהו שעומד לקרות, כאילו ידע שהוא עומד בפני מחלה זו שבאה פתאום ולקחה אותו במהירות שכזו.אינני מרבה לכתוב וגם אינני מרבה במליצות, אך בכל זאת נדמה לי כי בכל פינה שאני מסתובב אני רואה את מקס, שהלך לרגע לרפת, או ללול לתקן משהו או לסילורה לקחת מידה למיתקן הבא שיש לבנות.אבל אני יודע כי מקס שוב איננו. ושוב לא נראה את מקס ליד שולחן עבודתו מתכנן או יוצר כלי חדש, ועצתו, או עוד מילה טובה מפיו- תמיד תחסר לי. אביטל
