(05/04/1922 – 11/12/2007)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה שלמה ויאולאנולד :5.4.1922נפטר: 11.12.2007 פעם זה היה תל שומם-תל דאוק. עכשיו הוא מכוסה שורות שורות של מצבות על קברי חברינו הנחים כאן לנצח. חברינו איתם התבגרנו והזדקנו, איתם בנינו את קיבוצנו.היום ליוינו את חברנו שלמה ויואלא בדרכו האחרונה. כבן להורים אמידים הוא נולד בוינה וגדל שם כאחד האזרחים בני דת משה. הוריו השתייכו ליהדות המתבוללת. היו להם כל האמצעים להבטיח לבניהם רכישת השכלה מקיפה לקראת בחירת מקצוע של אדם מלומד, כאשר יתבגרו.כל זה השתנה באביב 1938 . היטלר פלש לאוסטריה וצירף אותה לגרמניה.התלמידים היהודים נזרקו מבתי הספר וברחובות וינה השתולל האספסוף האנטישמי. כל מי שיכול היה ברח. שלמה עלה ארצה במסגרת עליית הנוער עוד לפני ליל הבדולח הזכור לשימצה. נגוז החלום על לימודים גבוהים. במקומם באה עבודה גופנית קשה בגן הירק של גן-שמואל והמשך בגן הירק של כפר-מסריק.בקרקע החולית, אשר עמדה לרשות הקיבוץ בימי המנדט, ניסה צוות קטן להוציא לחם מן האדמה, וההצלחה לא תמיד האירה לו פנים, בלשון המעטה.שלמה היה אחד מן הצוות, קרא ספרים על חקלאות בכלל וגידול ירקות בפרט, ערך נסיונות בטיוב הקרקע, שלא תמיד זכו תמיכה ראויה מצד הגננים הותיקים. הרצון ללמוד ולרכוש השכלה רחבה "בער בעצמותיו", כפי שאומרים בלשון פיוטית, וכאשר הציעו לשלמה בשנות החמישים לעשות הסבה להוראה הוא נענה ברצון. עשר שנים עסק בהוראה במוסד החינוכי נעמן. התלמידים אהבו אותו והעריכו את כשרונו להסביר את החומר הנלמד ליכולת קליטתו של כל תלמיד ותלמיד. אבל שלמה שאף ליותר. לאחר שרכש את התואר האקדמי הראשון בפקלוטה לחקלאות ברחובות, התחיל לעבוד במפעלים האזוריים במילואות, שם התמיד שלושים ושמונה שנים. תוך זמן קצר הכירו שם בכשרונותיו ושלחו אותו לאוניברסיטה העברית בירושלים, להשלמת התואר השני, הפעם התחום התזונה.וגם בזאת לא הסתפק שלמה, הוא החליט ללמוד לתואר השלישי, ובשנת 1981 סיים את לימודיו בטכניון בחיפה, כדוקטור למדעי התזונה והא כבר בן חמישים ותשע. הוא המשיך בעבודתו במילובר שנים מעבר לגיל הפנסיה, יצא מדי שנה לכינוסים בין לאומיים באירופה, בארה"ב, שם היו למילובר קשרים עוד מימי השאח. הוא ייצג מדינת ישראל בפורומים חשובים ואפילו זכה בפרס,ובכבוד רב. כחוקר מנוסה וחבר בארגון מגדלי הדגים ובארגון מגדלי העופות, פרסם מאמרים רבים בעברית ובאנגלית.כל זה לא מנע ממנו להיות איש קיבוץ בכל רמ"ח איבריו. ידידם טובים ניסו לשכנע אותו לעזוב את הקיבוץ לטובת קריירה בחוץ והוא סירב. בגיל צעיר נשא את רות לאשה ויחד גידלו את שני ילדיהם. הוא זכה לראות נכדים ונינים ולהנות מחברתם, אלא שבשנים האחרונות נשרה טיפה מרה לכוס החיים המאושרים. המלחה ריתקה את שלמה למיטת חוליו ורות תמכה בו בסבלנות אין קץ.עוד דף בתולדות קיבוצנו נכתב ועוד קבר נכרה בשורות הקברים בתל-דאוק. יהי זכרו ברוך. זאב יעקבאבאהשנים האחרונות לא היו קלות עבורך.עברת סדרת ניתוחים, אך לא ויתרת על איכות חייך. בשנה האחרונה הגעת לבית-עזר כי כבר לא היתה ברירה.מעולם לא התלוננת ורק אמא נהגה לומר שזה לא מגיע לך ובאמת לא הגיע לך.היית אבא טוב, אבא נהדר !אני זוכרת שכשהיינו קטנים, כמעט ולא היו משחקים וצעצעים. אך אנחנו לא חסרנו, כי אתה בנית במו ידיך את רוב המשחקים שלנו שהפכו את ביתנו למקום המשחק של ילדי הקבוצה.בבגרותנו , לא ויתרת לצאת אתנו לטיולי התנועה הארוכים והקשים. בזכותך למדתי לאהוב טבע בטיולינו המשותפים בין פרחים ופטריות.היית אבא שקט, ממעיט בדיבור, אומר רק מה שצריך, אך ידעת להקשיב ולענות כידען גדול, כמעט על כל שאלה !חייך עם אמא היו, בעיני, חיים מושלמים. בכל 70 שנות חייכם המשותפים, כל כך ביחד בכל ענין, מפרגנים, תומכים, עוזרים תוך נאמנות ללא סייג. בבית תיקנת הכל לבד ובעיקר המצאת ובנית פטנטים לשיפור תפקוד הבית-"בית הפטנטים", כך קראנו לבית שלכם. היית איש אמביציוזי מאד, אוטודידקט.עם עלייתכם לארץ ישראל ואתה כנער לומד בכוחות עצמך. סיימת לימודי תואר ראשון ברחובות, עשית תואר שני בירושלים והשלמת תואר שלישי בטכניון בחיפה.כאשר הגעתם לכפר מסריק, עבדת בגן הירק, המשכת כמורה ומחנך במוסד ונהיית למהנדס מזון ב"מילובר".בתקופת היותך מורה במוסד, תלמידיך אהבו אותך מאד. זכיתי להיות תלמידה שלך למקצועת הריאליים, במשך שלוש שנים. מבחינתי זה היה מצב מלחיץ מאד, שמא תרים קולך או תכעס על אחד הילדים, ולשמחתי היית מורה מסוג אחר ! שקדנותך וחריצותך בלימודיך, היו לעיתים על "חשבוננו". צריך היה לשמור על שקט מוחלט כדי לא להפריע. כל זאת בדירת חדר בו למדת ואנחנו שיחקנו. בהחלט תקופה שדרשה מאתנו הרבה התחשבות וויתור.כסבא לנכדים היית נהדר!כשאמציה נהרג, הגעתי עם שלושת ילדיי, נכדיך, כמעט כל שבת. היה זה מחזה קבוע לראות אותך מעמיס את כל השלושה על אופניים ויוצא איתם לפעילויות מגוונות בחצר הקיבוץ. זכרון ילדות זה מלווה את ילדיך-נכדיך עד עצם היום הזה!אבא השקט שאפיין אותך, תבונתך, חכמתך, רגישותך ותחושת האחריות שלך,נטעו בנו את הרגשת הבטחון והידיעה שאתם תמיד בשבילנו כאשר נקלע, ובתקווה שלא, למצבים לא קלים שמזמנים החיים- ואכן כשנזקקתי לעזר מכם, הייתם שם בשבילי ובשבילנו!אני מתנחמת בידיעה שמיצית את החיים עד תומם- עם אמא בשותפות ובאהבה האמיתית שהיתה ביניכם, בלמידה הבלתי נדלית בענין עבודה, האבהות ובסבאות.אהבתי אותך ואוסיף לאהוב אותך כל חיי. אזכור אותך תמיד כפי שהיית לעצמך, לאמא,ולכל המשפחה. היה שלום ושמור עלינו מלמעלה. אלישבע
