(23/11/1923 – 30/06/2007)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה נעמי וילנסקינולדה: 13.11.1923נפטרה: 30.6.2007 בישבך על כסא בבית העזר, פתאום צנח ראשך ונעצמו העינים. ניסיתי לדובב אותך ומילותיך האחרונות היו "אני רוצה לישון". הובלנו אותך לבית החולים, כל המאמצים לייצב את מצבך לא הצליחו. חלפו חמישה ימי דאגה וחרדה. נעמי נרדמה לנצח.המעגל נסגר, חיים של שלושים וחמש שנה- חיי משפחה שלמים ומאושרים הגיעו לקיצם. הכרתי אותך בבית מלון בנהריה בפגישה שאורגנה ע"י התנועה הקיבוצית על מנת להפגיש בודדים- אלמנים ואלמנות, גרושים ואפילו רווקים, המטרה להתחיל פרק חדש בחיים. הגעתי לשם בעידוד ותמיכת המשפחה אחרי ארבע שנות אלמנות.כבר בשלבים בראשונים של ההכרות בניננו אמרתי לך- אנחנו מתאימים אחד לשני. את עם שני ילדים מבוגרים- אני באותו מצב נעשה צעדים ראשונים. אחרי שבוע בתום החופש המיוחד הזה נפרדנו בנשיקה בתחנת האוטובוסים בנהריה והבטחנו להמשיך בקשר.התחילו חילופי מכתבים ששמורים אצלי עד היום ובהמשך ביקורים הדדיים להעמקת ההכרות.ב-1972 עברת אלינו מביתך וקיבוצך נווה ים, בו היית חברה עשרים וארבע שנים.התחתנו ברבנות בעכו בדת משה וישראל, לשביעות רצון ההורים שלך. קליטתך לא היתה קשה, להפך, כי לא זרים היו לך חיי קיבוץ ומחויבתיו של החבר- הכל קיבלת כמובן מאליו. אינני יכול בלי להזכיר את תרומתם של מאשה שמאלי ז"ל וברוך שיזכה לחיים ארוכים ואת מלכה ויוסף שמאלי ז"ל שקיבלו אותך בחמימות רבה וערבים רבים ביקרנו אותם בביתם והם אצלנו.נקלטת בעבודה בסילורה, עדיין בחדר האוכל הישן. עבדת שם כעשר שנים. למדת בשקידה את מלאכת הרכבת הלוחות לטלוויזיות, מצאת בעבודתך ענין רב. התיידדת עם חברות בקיבוץ שלנו והקשרים נמשכו לאורך השנים. ושוב לא אצא ידי חובתי בלי להזכיר את שכנינו מהבית שרובם כבר הלכו לעולמם, ועם כולם מצאת שפה משותפת וקרבה עמוקה.החיים זורמים, היחסים מתהדקים, נוצר קשר טוב עם בנותי, ועם משפחות שמאלי הצעירות. הוזמנו והשתתפנו בכל הארועים המשפחתיים. הפכת אחת מהמשפחה במלוא מובן המילה."סבתא נעמי" קראו לך נכדי וסבתא נעמי קראו לך בני משפחת רחמים, אורלי ואלי וילדיהם.., שאנחנו בקשר חם ועמוק כמעט עשרים שנה, והם גם ליוו אותך בדאגה רבה עד יומך האחרון.אני נקלטתי במשפחתך- נכדיך היו כנכדי, "סבא" קראו וקוראים לי עד היום. יחסים חמים ועמוקים לאורך כל השנים גם עם המשפחות שלך בראשון לציון ואני מקווה שהיחסים ימשיכו גם להבא.אני מחפש מילים לגמור- אני רוצה לציין את החוש האסתטי והמעודן בלבוש ובהלכות הבית, התברכת בכשרון במלאכת יד, תפירה סריגה ורקמה שמקשטים את ביתנו.נעמי יקרה, אני חוזר לבית היפה שלנו והוא ריק. אני חוזר הביתה למכונת התפירה המיותמת, לגובלנים, לכריות למפיות מעשה ידיך לתפארת. אשמור אותם בקדושה.אני חוזר הביתה לחיי השגרה האפורים- אל הלבד- עם הזכרונות של החיים של החיים היפים והשלמים שבנינו וחיינו יחדיו, שהגיעו היום לקיצם. שלום לעפרך בעלך הנאמן –יעקב וילנסקי
