(30/10/1913 – 25/10/1995)
(
תשרי
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה אהרון כץנולד : 30.10.1913נפטר: 25.10.1995נאספים אנו כאן ליד קברך, אהרון להשמיע דברי פרידה אחרונים. עומדים אנו חברים, ידידים ובני משפחה לטמון אותך בין רגבי אדמתנו, האדמה שהיתה אהבת חייך והחזירה לך אהבה.נולדת בגלאבדך שבגרמניה, בן להורים יוצאי פולין ושלישי במשפחה אחרי שתי בנות. האב עסק בבנקאות והבית היה מסורתי וציוני.ביחד עם השמירה על ערכי היהדות היו ההורים ציונים פעילים , מאורעות שונים מן ההיסטוריה הציונית החדשה היו חרוטים בזכרונו של אהרון-כגון הצהרת -בלפור, סיום מלחמת העולם הראשונה ועוד... משפחת כץ היתה מעורבת באירועים אלו, הן במישור המשפחתי הן במישור הקהילתי.המשפחה חייתה באמסטרדם עד 1920 ואז עברה לגור בברלין. שם למד אהרון שש שנים בגימנסה והצטרף לתנועת נוער ציונית. כאשר נשאל אהרון מהי התשורה שהוא מבקש ליום בר-המצווה ענה: "את בר המצווה שלי אני רוצה לחגוג בישראל". להפתעתו נענתה המשפחה לבקשתו ועלתה לארץ בספטמבר 1926. כעבור חודש, מיום עלייתו, חגגה המשפחה כמובטח את בר המצווה של אהרון. המשפחה נטתה לעסוק בחקלאות ועברה לגור במגדיאל. שם בנתה בית ונטעה פרדס. אהרון למד תחילה בביה"ס הריאלי בחיפה ולאחר מכן במשך שלוש שנים בביה"ס החקלאי ב"מקווה ישראל".עם פרוץ המאורעות אורגנו התלמידים לשמירה ואומנו ע"י ההגנה. עם סיום לימודיו חזר למגדיאל והצטרף ל"הגנה". בעקבות קשיים כלכליים נאלצה המשפחה למכור את הבית והפרדס ועברה לת"א. היתה זו תקופת המאורעות של שנות ה-30 , שהיתה תקופה קשה מבחינה כלכלית. אהרון עבר לחיפה ובשנת 1938 גוייס ע"י ההגנה לשמירה על המפעל האדיר של הימים ההם : מתיחת גדר הצפון לאורך הגבול. אחר כך הועבר ע"י משטרת הישובים לקריית חיים וקבל את הפיקוד על "ההגנה" בקרית שמואל.כאן כתוצאה מהשכנות הקרובה עם קיבוץ "משמר זבולון" התרקמו קשרים עם חברים מקיבוצנו ואז גם הכיר את איטה שהפכה לרעייתו. מאז שלובה דרכו של אהרון בתולדות קיבוצנו.הוא עבד בהקמת ביח"ר "נעמן". גוייס ב 1942 לפלמ"ח ועבר ממקום למקום על פי צרכי ההגנה של הישובים. מ- 1944 עבד בפלחה והשתמש בידע החקלאי שהיה כה חיוני בשנים אלו. אהרון שימש כסדרן עבודה, עבר קורס רכזי משק ובשנות ה-60 עבר לעבוד ב"מילועוף", חזר הביתה, ופעל כגזבר הקיבוץ. בראשית שנות ה-70 הצטרף לצוות עובדי "סילורה", עבד כ-5 שנים בהנהלת "על המשמר" ושוב חזר לסילורה. אהרון מילא תפקידים חברתיים בקיבוץ והשתתף כל השנים בחוגים לידיעת הארץ, תנ"ך והיסטוריה.מותה של איטה לאחר מחלה קשה גרם למפנה חד באורח חייו. מאז האט את פעילותו, אך המשיך כל חייו לעבוד בסילורה וללוות את המתרחש בקיבוץ.וכך, באותו השקט, ובאותה הצניעות שאפיינו אותו כל כך בשנות חייו האחרונות הסתלק לו וחייו נמוגו. כדברי המשורר: " אנשים צנועים באמת גם מותם חרישי..."לאהרון ואיטה נולדו שני ילדים בתקופות הקרבות, אוהד ורחל. שניהם הקימו משפחות והנכדים הביאו עמם אור גדול למשפחה.הזכרונות ומעשיו של אהרון ידברו וילוו אתכם בני המשפחה, ואולי יהוו נחמא פורתא. אליהו שחף.ואולי כל דברי ההספד לשוא הם. אולי.אולי בעוד אנו כותבים לך, כאןמנסים כאילו לסכם שנה בלעדיך,אתה מביט בנו, בעיניך הטובות, במבטך הצנוע.אולי מחייך. אולי מסמיק מעט.אולי גם ממלמל "אין צורך לטרוח... באמת.."אולי אפילו בכף ידך את אוחז בכף ידה של איטהואתם שוב סבא וסבתא ביחד. אולי.ואני כותב לך מתוך תמונות ומתוך זכרונות,של אדם שקט צנוע וכל כך אוהב.של נפש צעירה המפעמת בגוף זקן.שיודעת המון לתת ללא שום צורך כמעט לקבל.של ערב של דמעות שחורות לפני כמעט שנהבבית החולים בנהריה, בחדר קטןעם אוהד ואמא ואני ואתה וסדין.יש דברים שהולכים ויש כאלה שנשארים שלעולם נשאריםרוחך איתנו תמידואם ישנו גן עדןובגן עדן ישנו צדקאזי סבא אתה ללא ספק הגזבר. נכתב בהרבה אהבה עירד
