(20/07/1913 – 30/09/1984)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה איטה כץנולדה: 20.7.1913נפטרה: 30.9.1984 אני מכיר את איטה התוססת וכאן נגזר עלי להגיד מילות פרידה על קברה הפתוח.איטה היתה הבת הצעירה במשפחה ברוכת בנות. משפחה מסורתית אשר ספגה אתהיהדות משחר נעוריה.כמה קווים לאישיותה הדינמית- מקצת מהתחנות בחייה.היצר לפעולה ציבורית זרם בדמה מלידתה וכנראה תכונה זו עברה אליה בירושה מאבא וסבא. בגיל 7 היתה כבר בין המייסדים של האגודה "דוברי שפת עבר" אשר חייבה את חבריה הילדים לדבר עברית (לפי יכולתם) גם מחוץ לכותלי בית-הספר. בגיל 13 הצטרפה למייסדים של "גורדוניה"- הסתדרות הנוער של מפא"י דאז. באותו זמן קראה, בדקה, חישבה וחקרה.בגיל 15 היתה בין המייסדים של קן השומר הצעיר במרטש ומאז היתה נאמנה לתנועה ולמפלגה תוך תהפוכות העיתים והמאורעות במשך כל השנים.בגיל 18 יצאה להכשרה במסגרת "החלוץ". למעשה לא "יצאה" כי אם "ברחה" ,הוריה ראו בזה אקט של הפקרות "לבת כשרה" המיועדת לחיים אחרים, מאשר חלוצה בארץ שוממה. בגיל 20 עלה ארצה לגרעין המייסד את קיבוץ צ'כו ליטא.וכאן זרמו חייה בצעדה מתמשכת בצמוד לדרכו של הקיבוץ בנדודיו מעיר לעיר ומעיר לכפר, בהתפתחותו, בבטחונו, בגידולו ובהתעצמותו. בקיבוץ מילאה תפקידים לרוב בכל ענפי העבודה והחברה: תעשיה ראשונה בקיבוץ-"גיזה" למרבדים, חינוך, ועדות, הרמת חוגים למלאכת יד ועוד.איטה תרמה גם מיכולתה ונסיונה במחלקת הלבשה בקיבוצי השומר הצעיר. תמיד היתה שבעת רצון מפעילות ועשיה. היתה שלמה עם עצמה.איטה גם שמרה על קשר הדוק עם יוצאי מרטש מחוץ לקיבוץ ועם הועד להנצחת העיירה היהודית שהושמדה כולה.כל הפעילויות האלו לא הפריעו לה להיות אמא מסורה, סבתא נפלאה רעיה טובה. איטה היתה פעילה ברמ"ח אבריה עד היום המר בו נפלה למשכב, אשר הביא עלינו את האסון ובו נותק פתיל חייה בגיל 70.נקטעה פרשת חיים רצופה פעילויות מגיל 7 עד 70 .איטה היקרה , תהי נשמתך צרורה בצרור הזכרונות הטובים בקיבוצנו. בצלאל שמאלי.לך אמא...קשה לכתוב עליך שהיית ואינך יותר. את עדיין חיה בתוכי ואיתי, דמותך...המחשבות.. הכל חי ולא נתפש כלל- שפשוט לא אראך יותר.לימדת אותנו המוןן בדרכך שלך אך בדבר אחד לא עזרת לנו, איך להתמודד עם המוות. איך אדם חי ער ותוסס ויום אחד פשוט איננו עוד.. וזה קשה קשה.חיית חיים מלאים ואני שמחה על כך. מילדות, היית דומיננטית בחברה, בועדות למיניהן ותמיד תמיד פעילה! בגורדוניה, בשומר הצעיר, הבריחה מהבית, שהיה בית דתי, להכשרה בגיל כה צעיר. זה מעשה שראוי להערצה, לאחר מכן עלייתך ארצה והקמת הקיבוץ- כל אלה מעשים נפלאים.בגיל מאד צעיר ידעת כבר את דרכך, אמנם עם הרבה התלבטויות: אך מי לא מתלבט? דרכך בקיבוץ היתה מלאת פעילות, בחינוך, הלבשה, נושא ההנעלה שהקמת אותו, הד-הנעשה והחוגים למינים.תמיד תרמת , עשית והיית פעילה, תמיד נתת מעצמך לחברה ולאחרים המון וזה היה חשוב לך, אך עם כל זאת הבית ושלמותו היה תמיד בראש מעיניך. ביחוד בשנים האחרונות כשנולדו הנכדים היית מאושרת אתם ומהם, תמיד היית עסוקה וחשבת במה תוכלי לעזור, לתפור להם בגד תמונה או צעצוע.. או איזה סוודר.בשנים האחרונות יצא לנו לשוחח לא מעט על הזיקנה. ולקראת תקופה זאת הכנת את עצמך וכתבת על כך מאמרים בהד הנעשה.אני חושבת שהתמודדת עם זה יפה מאד. אך לא רצית בדרך זאת לצאת מחיים אלה, עם המחלה הארורה.כפי שהיית בחייך גם במחלתך בתחילה אפיינה אותך האופטימיות העצומה (מאיפה שואבים זאת?) וכן הפשרנות שהיתה לאורך כל הדרך- גם במחלתך לא היית כלל לטורח, לא צעקת, לא בכית מכאבים, לא התאוננת. יצא לנו קצת לדבר בהיותך חולה- אמרת שאת עוזבת אותנו שלמה עם עצמך ועם חייך ואני שמחה על כך, אך אמרתי לך שאנו זקוקים לך עדיין...אמרת: "אך לא בצורה כזאת. בשאני למעמסה ולטירדה לכולם", לא יכולת לסבול את חוסר המעש. התגעגעת מאד בתקופה זו , לעשות משהו עם ידייך לסרוג, לתפור. בשנים האחרונות נהגת לטייל, לצאת לצעדות ופשוט נהנית מכך וכל כך התגעגעת לצעוד...אמאלה- נתת לנו כה הרבה ממך בחייך. למדתי להכיר לכם תודה על כך אמנם קצת באיחור.כמוך, כמוני בתקופת הבגרות שנמשכה אצלי אולי קצת יותר- התרחקתי, ניסיתי דברים אחרים, מרדתי, אך בשנים האחרונות ובעיקר מאז ילדתי את ילדי הראשון- התקרבנו מאד ותמיד לעת צרה הייתם לצידי.אני חושבת שבמשך תקופה זו גם למדתי להודות לכם על כך והתודה הגדולה ביותרשיכולתי להעניק לכם היתה מסיבת ההפתעה לגיל 70 השנה, שהיתה נפלאה ורוממה את הרוחלתקופה ארוכה לכולנו. אני כל כך שמחה שעשיתי זאת, מפני שלמעשה הפכה זו גם למסיבת הפרידה.תקופה קצרה לאחר מכן חלה הידרדרות במצב בריאותך ובכותבי שורות אלו בדיוק שנה מהמסיבה.אמא אני כותבת אלייך פשוט מכתב. אין אני מרגישה שאלו הם דברי פרידה,את ממשיכה להיות בתוכי ואיתי להמשך חיי אלה. שלך תמיד ואוהבת רחל
