(10/08/1915 – 29/08/2003)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה יהודית לאוכהיימרנולדה: 10.8.1915נפטרה: 29.8.2003 בשקט בשקט עזבה אותנו חברתנו יהודית לעולמים.היא נולדה בעיר דרזדן שבגרמניה ונפטרה כעבור 88 שנה בכפר מסריק.כשהיתה בת 6 משפחתה עברה לעיירה מייסן, עיירה סמוכה לדרזדן, שם גדלה עד לבגרות. במייסן היו אז בסך הכל עשר משפחות יהודיות, מתבוללות כרוב יהודי גרמניה בתקופה הזאת. לא היה בית כנסת בעיירה ורק בחגים הגדולים, ראש השנה ויום כיפור- יהודים ממיסן הזמינו מקומות בבית הכנסת בדרזדן ונסעו לשם להשתתף בתפילות. יהודית זכרה את דר' יוסף בורג, אשר למד בסמינר בדרזדן בזמן ההוא וטרח לבוא למייסן מדי פעם. היהודים התאספו באחד הבתים , לעיתים בבית הוריה, להאזין לדרשתו של דר' בורג. להזכיר להם כי הם בכל זאת יהודים. הוא הביא איתו אוכל כי ידע שאין מזון כשר בבתי היהודים במייסן. יהודית למדה בבית ספר נוצרי, רק משיעורי הדת היתה שוחררת.האוירה בבית השתנתה עם עלייתו של היטלר לשלטון בינואר 1933. היהודים התחילו להבין כי בא קץ להתבוללות והם לא יחשבו יותר לאזרחים שווי זכויות בגרמניה. אמנם איש לא שיער את ממדי השואה העתידה לבוא, אך הנוער הבין כי אין עתיד במולדת, אשר חדלה להיות מולדת. יהודית הגיעה לתנועת "החלוץ" והודיעה בבית כי רצונה לעלות לארץ ישראל. הוריה התייחסו בספקנות לעליה לארץ ישראל דאז, חמה להחריד ובלתי מפותחת, לא מתאימה ליהודי שגדל בגרמניה התרבותית. יהודית עמדה על שלה, יצאה להכשרה, חצי שנה בגרמניה וחצי שנה ביוגוסלביה.בתנועת "החלוץ" היה כלל, כי העולה חייב לעבור הכשרה חקלאית, להוכיח את עצמו, כתנאי לקבלת רשיון עליה.מצב היהודים בגרמניה הנאצית הלך והחמיר ובשנת 1939 יהודית הצליחה להעלות את אמה לארץ ישראל ולקלוט אותה בקיבוצה שדה נחום. בשנות הארבעים הכירה את חנוך, התחתנה איתו ושני ילדיהם- דני ומירי נולדו להם. הקיבוץ הלך והתבסס, אלא שבשנת 1950 ארע הפילוג בקיבוץ המאוחד וחלק מן החברים עברו לקיבוצים אחרים או לעיר.יהודית וחנוך החליטו על שינוי יסודי ועברו עם ילדיהם ואמה של יהודית לכפר מסריק,קיבוץ של הקיבוץ הארצי. כפר מסריק קסם להם בגלל מיקומו בקרבת חוף הים והאקלים הנוח יותר לעומת החום המתיש בעמק בית שאן. בעיקר הסבתא נשמה לרווחה והשתלבה יחד עם המשפחה בכפר מסריק. עוד שמונה עשר שנה חייתה איתנו, זכתה להערכה מצד החברים ואהבה רבה מנכדיה, עד שהלכה לעולמה בשנת 1968.בבית התינוקות לא היה מקום ליהודית המטפלת המוסמכת והיא נשלחה לעבוד מטבח, שם עבדה במסירות במשך עשר שנים. המשך פעילותה היה תעשייה. שליטה בשפות לועזיות נוסף לשפה העברית, חוש סדר ואחריות למקום העבודה סללו לה את הדרך לחמש עשרה שנות עבודה בבית החרושת "נעמן" וארבע שנות עבודה במפעלי "מילואות". בראשית שנות השמונים יהודית התחילה לעבוד בהנהלת- חשבונות בקיבוץ והתמידה יותר מעשרים שנה, עד שיצאה לגימלאות ועברה למפעל אריזית. במסיבת הפרידה בשנת 2002 ציינו חברותיה לעבודה את הסדר, הארגון והדייקנות המופלגת אותם הנהיגה בתחום רישום התקציבים- עיסוקה בשנים אלו.עשרים ושש שנות חייה האחרונות יהודית חיה לבד, לאחר שחנוך בעלה נפטר בשנת 1977. יחד עם חנוך ולאחר מכן בלעדיו היא עמלה להעביר לילדיה ולנכדיה הצברים את עקרונות החיים, אשר תמיד היו נר לרגליה: כבוד האדם, יושר, הגינות ואחריות.יהודית הסתכלה בגאווה על חייה בקיבוץ, ידעה להבדיל בין אור לצל, נפטרה בשיבה טובה, וציוותה את גופתה למדע. זאב יעקב.ברכה ליהודית באירוע סיום עבודתה בהנה"ח.מאחלת לך רק בריאות נחת ואריכות ימים.אבל פטור בלי כלום אי אפשר. ואני רוצה להגיד לך כמה דברים באופן אישי בשמי אחרי שנים רבות (2 עשורים) שעבדנו יחד.ידוע שהפירגון אצלנו נאמר רק בפרידת או חלילה וחס בהלוויות, אני מנצלת הזדמנות זו לפרגן לך.מה אומר לי השם (מושג) יהודית לאוכהיימר? סדר- ארגון – שכל ישר- הספקים ודייקנות מופלגת.למרות המחשבים והאקסל ןמיניהם ידעתי תמיד שאצלך אין שגיאות. רק עם עפרון מחודד ומכונת חישוב עמדת בכבוד בתחרות עם כל הצעירות מסביבך ובדרך כלל לא יכולנו לך.הכל מסודר, מדוייק ונקי- דבר לא חסר ובנוסף היתה לך שליטה מלאה בכל הנעשה בתחום התקציבים. נכון שהרגזנו אותך לפעמים ואולי גם להיפך, אבל תמיד היה שיתוף פעולה וידיעה שאצל יהודית פחות ממאה אחוז לא מתקבל.מניחה שגם באריזית כבר הראית להם מי את וגם שם הכל פיקס סביבך.לצערי פנייתי אליך שתישארי לא הועילה הפעם וההחלטה שלך סופית. לי זה מאד חבל כי עדיין יש לנו מה ללמוד אצלך ולך יש עוד מספיק עבודה אצלנו.לסיכום דברי- אני שמחה שזכיתי לברך אותך ולאחל לך שוב מכל הלב בריאות, נחת והרבה עבודה- מי יתן ויהיו עוד רבות כמותך. בתודה נועה .
