(26/03/2014 – 23/07/1948)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה יום טוב (לאצי) לוניגרנולד 27.11.1922 נפל : 23.07.1948 (בשיירה ליחעם) לאצי נולד בניטרה- סלובקיה שם גמר בית ספר עממי ואזרחי.למד נגרות ועבד בחנות לצרכי נייר. הצטרף למכבי הצעיר ועלה ארצה במסגרת עליית הנוער ב-9 לספטמבר 1939. שהה בחברת הנוער בקבוצת שילר שנתיים ימים.ב 1941 התגייס לצבא ושירת בו 5 שנים. ב1946 שוחרר מן הצבא. נתקבל כחבר בקיבוצנו בראשית 1947. עבד ברפת.נפל בפריצת המצור ליחיעם בשבת אחה"צ אחר הצהריים 27 במארס 1948 ."אם לא אשוב"...לאחר מותו של לאצי הגיע למזכירות קיבוצנו מכתב מאת חבר ששוחח עם לאצילפני צאתו לדרכו האחרונה :בזה הנני למלא את בקשתו האחרונה של חברכם יום טוב , שנפל בהגנה על השיירה ליחיעם. לפני צאת השיירה שוחחנו על הקושי שבהחזקת המקום. האם כדאי להחזיק בנקודה כה מנותקתומבודדת? " כדאי, כדאי" אמר לאצי "בקיבוץ הזה רציתי פעם להיות חבר"...המשכנו בשיחה. ידענו כי הדרך תהיה קשה מאד. אנשי כנופיות רבים התבצרו בכפרים לאורך הדרך.אך היה ברור שמן ההכרח להחיש מזון ותחמושת לחברים הנצורים.לאצי הפסיק אותי כאן ואמר את המילים הבאות שאותן אני מוסר לכם בזה, הוא אמר: "יצאתי בשלום מן השירות בצבא: אם לא אשוב, אדע בשביל מה נפלתי. מסור שלום לכל חברי קיבוצי ולמשפחתי .שלום רב לך"...מתוך יומן: בחדרו של לאצי נמצאה מחברת ועליה הכתובת:"יומן פרטי כפר מאסאריק 5.2.1946 "רק שני דפים מן המחברת רשומים. השאר ריק. הנה כמה שורות:5.2.1946...אני רוצה שהיומן הזה ישמש אך ורק עד למאורעות בלתי נעימים, כי הרי למעשה לא מעטות השמחות בחיי. אבל בכוונתי להמעיט על ידי רשימת הרעות את הצד הבלתי יפה שבחיים, כי למען הטוב והיפה אנו חיים, ורק את הצד הזה ברצוני להרבות לי ולכל אשר מסביבי.2.21947אוהלי הוא משכני ומבצרי, אני גר בו יחידי. יתרון יש לדבר, שאין איש מפריעני בשעת ההתבודדות. וחסרון בדבר- שבן אדם אוהב לגור בחברותא. בחושבי על מעמדי בחברה, מאז אני מתהלך בודד ורווק, שאלתי את עצמי, אם אוכל לעמוד לבדי במאבק על גאולת העם, בהגשמה, בשיפור תנאי החיים בקיבוץ, ויחד עם זאת להעלות את את פריון העבודה, על יד ארגונה ושיכלולה שהוא הגורם הקובע. תשובתי היא: אני אעמוד בהחלט! כי משאת הנפש קודמת לנוחיות הפרט. ואיןלהפחית מערכה על ידי שקיעה בעיני נוחות . אמנם גם ענינים אלה חשובים למדי, אולם די לצרה בשעתה. העיקר הוא לגעת ולחיות מן הרעיונות הנעלים שלהגשמתם אני שואף...