דף הנצחה ללוי אליקום ז”ל

(07/01/1914 – 04/08/1990)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה אליקום לוינולד: 7.1.1914נפטר: 4.8.1990 " ושוב עלינו בשביל האילםנושאים על שחוח כתפינו אחד מטובי חברינו,בנשור עלים מהעץ, קורסים נופלים אנשינו,צאו וראו: דור שלם מתמוטט !כמה ארעיות זו על פני האדמה איומה,וכי מה הוא האדם בחיים? אורח נוטה ללון?מי אתה המוות? שפרסת סביבנו זרועותיךאומר ומצוה ותובע קורבנות." אלה דברי תוכחה אשר כתבה צילקה ברקה בחוברת לזכרו של חבר.  הנה הבאנו כאן למנוחת עולמים את חברינו הטוב אליקום לוי. עוד אחד מבוני ומקימי ביתנו הקיבוצי, מסתלק אליקום בן למשפחת לוי מהעיירה מיכלובצה אשר במזרח סלובקיה.הכרתי את המשפחה, יהודים טובים, בעלי לב חם. אני זוכר אותם תמיד בחלוק לבן, פרנסתם בריפוי שיניים, חלומם היה שהבן אליקום ימשיך בפרנסת המשפחה, אך הנער הוקסם מקן השומר הצעיר התוסס אשר בעיר. נער תמיר היה, "הוסו" קראנו לו אשר פירושו "ארוך" בהונגרית.בשנת 1935 עלה אליקום ארצה ישר לקיבוצנו.  12 חלוצים קלט קיבוץ צ'כו-ליטא מעירנו, וכמקובל בימים ההם אליקום שובץ בכל עבודה: יציקות בטון, בבנין, בנמל-כסבל בתחרות עם הסבלים הערבים אשר הובאו מחורן, והוא עמד בכבוד בכל עבודות הסבלות.כעבור כמה שנים באחת מישיבות ועדת המשק חיפשו מעומדים לרפת ונהג לקואופרטיב ה"קו",אני נשלחתי לעבוד ברפת, ואליקום לנהגות. ההגה והטוריה היו מנת חלקם של נהגי המשאיות שלנו. בטוריה בידיים פרקו אלפי קובים של חומרי בנין ע"י המבנים בכל חלקי  הארץ. עם יסוד הפלמ"ח גם אליקום מתגייס. ועוד בהיותו בפלמ"ח ומטעמם נשלח להיות נהגו של חזן ממנהיגי הקבה"א כי סכנה ריחפה על מנהיגים ציונים.אליקום היה איש תחביבים מובהק: בקיבוץ עסק באיסוף בולים ברצינות; הוא היה הצלם המקצועי ביותר שלנו; כל אירוע צילם בקיבוץ, חברים, ילדים "פוטו אליקום".    הוא היה שחקן שח מעולה, ורבים מנכדיו ממשיכים בספורט היפה הזה. זה גרם לו הרבה נחת. לקראת סיום הפלמ"ח אליקום הכיר נערה צעירה ושמה היה תמר פרס. נכנסו לחדר משפחה, הוא היה מבלה במשאית ותמר יושבת ומצפה בחרדה לבעלה הצעיר עד השעות הקטנות של הלילה. והימים ימי מאורעות דמים בארץ ולא פעם מעבירים הנהגים שלנו גם נשק ל"הגנה" תחת עינם הפקוחה של הבריטים. במפעלנו "אסקר", אשר מעבר לכביש מחפשים נהג למשאית להובלת צבעים ללקוחות בכל הארץ, והוא זכה בעבודה והתמיד עד שהקיבוץ מכר את חלקו באסקר. אליקום חוזר הביתה להיות נהג אוטו משק (מין טנדר משאית קלה).אין זה סוד שאליקום סבל שנים רבות מאסטמה קשה מאד, הוא ניסה להחליף אויר פעם בערד, פעם בירושלים, כמה זמן בים המלח, אך כל זה לתקופות קצרות, הקלת מה במצבו, רק בעזרת משאבת החמצן להקלת הנשימה. הוא ממשיך בהובלת טלוויזיות לתל-אביב ,ירושלים.  מדי שבוע יום חמישי בשעה 5-4 אליקום כבר חונה במגרש חניה של תנובה- לזכות את הקיבוץ בפירות וירקות מעולים ובמחיר סביר.   רק כאשר המשאית מבלה ימים רבים במוסכים מרוב זקנה וגם אליקום עצמו לא צעיר ביותר, הוא נוטש את הנהגות ומתישב ב"דוקרט" להדביק קרטונים ואין הוא מרגיש בכך פחיתות כבוד.  מדי בוקר הוא בעבודה ולא פעם לאחר ליל שימורים מחוסר אויר לנשימה.זכור לי אליקום מראה לי מכתב מ"משרד הרישוי" בו מודיעים לו על פסילת רשיון למשאית מסיבה בריאותית, אדם שבילה מחצית מחייו בקבינה של המשאיות. הבנתי לכאבו עם נטישת המקצוע, אך הוא למוד נסיון בגזירות. כל מכה קיבל בשקט פנימי האופייני לו כל כך, כי כזה היה האיש.  כך הוא קיבל פסק הרופאים אשר טיפלו בו, הקציבו לו מנה מוגזמת של כדורים , אך הוא ציית ובלע, הוטלה עליו הגבלת תנועה בערבים. לא שיחה,לא מסיבה, רק למחרת התעניין אצלי מה היה בשיחה?  מה הוחלט?  איך היתה המסיבה? רק לא להרגיש ניתוק מהחיים.  כאשר הסתמן סיכוי שנועם ומשפחתו יחזרו ארצה, יום יום היה מדווח לנו על התקדמות ,על הקשיים,- ראינו את הגאווה והשמחה בעיניו על שהבן שב למולדת.לאחרונה פסק לנסוע באופניים, מפחד סחרחרות. התיישב על קל-נוע, העיקר להגיע לעבודה, בעקשנות, לא פעם ראינו את מצבו הבריאותי הרופף, ביקשנו אליקום לך הביתה, אנחנו נגמור- אך הוא לא ינטוש את העבודה בה נאחז בציפורניים. והנה שבת בבוקר בטרם עלות השחר בא קץ לסבלו. נדם לבו של סבא אליקום השתקן, מעולם לא הרים קולו, נעים הליכות היה, את משפחתו אהב אהבת נפש, סבא חם ואהוב בעל חוש הומור.תמר השותפה הנאמנה בחיים, יחד הקמתם משפחה לתפארת במה ננחמך?את העד האמיתי לכל סבלותיו של אליקום, סעדת אותו במסירות ימים ולילות אין בפניו נחמה, רק במשפחתך היפה והענפה תמצאי ניחומים.אליקום חברי היקר היה שלום, תנוח בשלום כאן באדמת ביתנו שאר אהבת, ולנולא נותר, אלא לשמור על זכרונך לעד.                                                              יהי זכרך ברוך.                                                                                           דוד זבולוני.

התחברות אל האתר
דילוג לתוכן