דף הנצחה ללוי דינה ז”ל

(29/04/1923 – 13/02/2006)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה דינה לוינולדה: 29.04.1923נפטרה: 13.2.2006 המחלה הכניעה את דינה שלנו. דינה שידעה בחייה להיאבק בתנאים הקשים ביותר, נחטפה על ידי המוות בצהרי היום. היא נולדה בסלובקיה לפני שמונים ושלוש שנים וגדלה שם. מסלול חייה נקטע בבת אחת כאשר גורשה עם שלוש אחיותיה למחנה ההשמדה אושוויץ בשנת 1942.פגשנו אותה לראשונה בהגיעה לקיבוצנו, אחרי מלחמת העולם, במסגרת גרעין ההכשרה "היוצרים". אנחנו, שנמלטנו בעוד מועד מאירופה ועברנו את שנות המלחמה כמעט ללא פגע, עמדנו פתאום פנים אל פנים מול אדם, אשר הגיע אלינו מהגיהנום.היינו נבוכים, מה עבר על דינה, עת אנחנו המשכנו את חיינו כתמול שלשום.דינה לא דיברה על העבר, ואנחנו נמנענו מלשאול שאלות. היא השתדלה להשתלב מהר בחיי הקיבוץ, ללמוד את השפה המדוברת בו ולהיות כאחת מאיתנו. בשמי המדינה שבדרך התקבצו עננים שחורים, והישוב היהודי התכונן למאבק הצפוי על זכותנו לחיות בארץ ישראל.עבודתה הראשונה של דינה היתה הקמת גדר סביב הקיבוץ, עבודה שהיא ביצעה במסירות עם חברנו יושקו ז"ל.ואז פרצה מלחמת השיחרור. קשר ראשון בין דינה ליאיר אשר הפך בעתיד לקשר לכל החיים, השתבש כאשר יאיר קיבל פקודה ממפקדת "ההגנה" לצאת בראש כיתת לוחמים של כפר מסריק לסייע בהטרדת העיר עכו וכיבושה אחרי ארבעה לילות לחימה.בהפוגה הראשונה יאיר וכיתתו הפכו מלוחמי "ההגנה" לחייל צבא הגנה לישראל והורחקו מן האיזור. הם הועברו לרמות נפתלי ומשם לקרבות הנואשים בגליל העליון, אשר התנהלו שם בעשרת הימים בין ההפוגה הראשונה להפוגה השניה.דינה עקבה אחרינו ללא לאות. לא היו טלפונים ולעיתים קשה היה לדעת איפה נמצא יאיר עם כיתתו. ואז התגלתה לנו דינה ביכולתה להיאבק בעקשנות ולא להירתע מקשיים. כשהחליטה לבקר אותנו בגליל העליון, התגלגלה בטרמפים עד ראש פינה. במחסום צבאי, שם הורדה מהמכונית : שטח צבאי, אין כניסה לאזרחים. דינה לא ויתרה. היא חיכתה על יד המחסום שעה, שעתיים, שלוש שעות, ארבע שעות, עד שהגיע קומנדקר של הפלוגה. דינה זיהתה את הנהג , כמה מילים בסלובקית ודינה כבר יושבת לידו ועוברת את המחסום.לא האמנו למראה עינינו, כשהופיעה לעת ערב במשלט בצל אל-קאדי.חלפו שנתיים, יאיר שוחרר מן הצבא ויחד יכלו לחיות סוף סוף חיי משפחה מסודרים. זוועות העבר נראו רחוקים יותר ויותר, אם כי מעולם לא נמחקו. מי שיש לו מספר מקועקע בזרועו יש לו גם מספר מקועקע בנפשו. נולדו הבנות, דפנה ומרגלית, ודינה ויאיר גידלו אותן באהבה ובמסירות.אחרי שנות עבודה במטבח כמו כל חברת קיבוץ בזמנים ההם, דינה פיתחה יזמויות. היא למדה קוסמטיקה ופדיקור ועבדה במקצועות אלה, המשיכה במתפרה ואחרי שזו נסגרה עברה למפעלון, תמיד פעילה ויוזמת.וכך נמשכו החיים, לא תמיד על מי מנוחות. הלל החתן הראשון שלה נפל בגיל צעיר בשירות צה"ל, ונכדתה נפטרה בעודה תינוקת. אולם אחרי ימי סגריר שוב באו ימי שמש. נכדים נוספים נולדו ובסוף ימיה דינה כבר חיבקה נינים. והיום אנחנו נפרדים ממך לעולמים. תנוחי באדמת ישראל, אשר היתה לך למולדת אחרי שנות האימה בנעוריך.                                                                                       זאב יעקב  

התחברות אל האתר
דילוג לתוכן