(26/06/1934 – 14/12/2019)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה זאב מילר (פצן) – דברים לזכרו נפטר – 14.12.2019 בסתיו ובחורף 1944 שלט בסלובקיה משטר אנטישמי קיצוני. הפרטיזנים שלחמו נגד המשטר ונגד הצבא הגרמני שנחלץ לעזרתו הובסו במערכה, ואלה מביניהם ששרדו את הקרבות נסוגו להרים. חלק מהיהודים שעדיין נותרו במדינה, ניסו לחבור אליהם, אבל לא אחת הושארו לנפשם. ביניהם הייתה משפחת מילר.ילד בן עשר וחצי, פרדי (לימים זאב, "פצן") התנהל, יחד עם הוריו ואחיו, בשלג הכבד. תקוותם הייתה למצוא מחבוא בקרב האוכלוסייה המקומית או ביחידת פרטיזנים. בהגיע החבורה לצומת דרכים בהר, בחרו המבוגרים בשביל שנראה בעיניהם בטוח יותר. הילד פרדי נעמד בראש החבורה ואמר: "אני חושב שצריך ללכת בדרך השנייה. אלך לבדוק לאן היא מובילה. חכו לי כאן!" בשובו, הורָה לכולם לצאת לדרך שצעד בה קודם, וכך הגיעה החבורה למה שניתן לכנות "חוף מבטחים". חייהם ניצלו. את התיאור הזה שמעתי לא מעט שנים אחרי המלחמה ההיא; במשך שנים רבות, איש מאתנו לא סיפר את קורותיו בתקופת השואה. אז אפילו לא ידעתי שאמו ואחותו של פצן, שנולדה אחרי המלחמה, נשארו עדיין בצ'כוסלובקיה (בסוגריים נציין שהן הגיעו ארצה מאוחר יותר.) את פצן, בן העיר מיכָלוֹבְצֶה שבמזרח סלובקיה, הכרתי לראשונה במחנה הקיץ הארצי של השומר הצעיר בצ'כוסלובקיה – ילד זהוב שיער ועיניים בורקות, שובב לא קטן, שחקן כדורגל מלידה. כעבור שנים מעטות הגענו כבני נעורים לישראל הצעירה, שטרם מלאה שנה לקיומה, ולכפר מסריק. הודות לתפיסתו המהירה, קלט פצן היטב את אשר למד, לרבות השפה העברית. בתחום העבודה מצא את מקומו במדגה, אחד הענפים המכובדים בקיבוץ. בזמן השירות של גרעין הנח"ל שלנו נמנה פצן עם פעיליו המרכזיים, ואף היה מזכיר הגרעין. עם שובו לקיבוץ, ידעו מוסדותיו עד מהרה להעריך את יכולותיו, ושלחו אותו להכשרה לקראת הוראה וחינוך חברות נוער בקיבוצנו. מעבר להקניית ידע, הוא מצא מסילות אל ליבם של חניכיו הרבים. באותה תקופה הקים קן משפחתי עם זוזה, שהייתה הגננת הראשונה בקיבוץ מבין מה שהיה אז הדור הצעיר. לימים, נישא שמו גם אל מוסדות הקיבוץ הארצי, ובסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 במאה הקודמת יצא, יחד עם זוזה רעייתו עם בנם ניר לשליחות תנועתית בוונצואלה הרחוקה. השליחות התקיימה בחסות התנועה הציונית וזכתה להדים חיוביים ביותר. המשפחה התרחבה; זוזה ופצן שמחו להולדתם של עידו ורחלי, אח ואחות לניר. ברבות השנים התבררו מגבלותיה של רחלי. מאותה שעה התמקדו מאמציהם בניסיון להקל עליה ככל האפשר. כמה מסירות, כמה אהבה, העניקו לה הוריה! בתוך כך הכיר הקיבוץ ביכולותיו של פצן בתחומי הכלכלה והכספים, ובמשך שנים רבות עשה חיל כמנהל השיווק של מפעל "אסקר". עבודה זו לא מנעה ממנו מעורבות בחיי הקיבוץ ומילוי תפקידים שונים, בהם מזכיר הקיבוץ (יחד עם ארוך). לאחר מכן שימש בתפקידים שונים: עורך עלון הקיבוץ, המנהל האדמיניסטרטיבי של המוסד החינוכי נעמן, מנהל השיווק והמכירות של המפעלים "סילורה" ו"דוקרט" ועוד. בין לבין ארגן את אירוח קבוצת כדורעף הבנות "לֶבְסְקִי" סופיה בקיבוצנו; היה זה בתקופה של נתק דיפלומטי בין בולגריה וישראל, ופצן ניווט במיומנות רבה את היחסים ההדדיים בין קבוצת הבנות שלנו לבין יריבתה מסופיה. כישרונו במשחק השחמט, המחייב ראיית מסעים אחדים מראש, בא לביטוי בייצוג הקיבוץ בתחרויות רבות, ובשנים האחרונות במשחק מול המחשב. בתפקידו האחרון היה יו"ר עמותת יד מסריק; על רקע השינויים שהתחוללו בשנות התשעים של המאה הקודמת, לא קלה הייתה המשימה שנטל על עצמו, והוא השקיע בה מאמצים רבים, במסירות ובהתמדה. ככל דור, גם דורנו חוֹוֶה את חוויית אובדן חבריו הקרובים. ככל שהשנים נוקפות, השורות מידלדלות, ואת שמחת היחד שאפיינה ימים אחרים תפסו ותופסות עצבות ואבלות. בימים האחרים ההם, הנראים עתה רחוקים, נטל פצן חלק בארגון מפגשים שהיו לשֵם דבר; הוא זיכה אותנו בחוויות בלתי נשכחות: בהופעות היתוליות (אותן כינינו בשם "סקצ'ים"), בסיפורי מעשיות, בהופעת מחול בלרינות מ"אגם הברבורים", ועוד כהנה וכהנה. בתקופה האחרונה ליווינו בעצב את דעיכתו של פצן ואת התמודדותה של משפחתו היקרה עם הבלתי נודע. למרבה הכאב, הבלתי נודע הפך עתה לסוף עצוב. ליבנו עם זוזה, ניר, עידו, רחלי והנכדים, הנכדות והנין, האח נתן והאחות עינת, וכל המשפחה הרחבה. דמותו האוהבת והאהובה של פצן תוסיף ללוותכם ולהאיר את דרככם בעתיד. ואנו נזכור את חברו היקר, שחייו היו רבי פְעָלים ומעש. נזכור בגעגועים את אמרות הכנף שלו, את חיוכו ואת מאור עיניו הטובות. אברי פישר   אבא יקר ואהוב.ראשית, רציתי להודות לכל המשפחה היקרה שלנו והחברים היקרים שלנו שהגיעו היום כדי להיפרד מאבינו היקר. כמה עצוב וכואב להיפרד. נלחמת בכל הכוחות במחלה שתקפה אותך כמו שידעת להילחם כל החיים. שרדת וניצלת מציפורני הגרמנים בתקופת השואה הנוראה והחשוכה. ידעת לשמור על עצמך בתקופה נוראית ואכזרית ביותר. ידעת להעריך את החיים ובמקביל אף פעם לא ריחמת על עצמך, למרות הסבל הרב שנגרם לך ולמשפחתך בתקופת השואה. עלית לארץ והתחלת מחדש –היית שותף להקמת המדינה, היית שותף להקמת קיבוץ כפר מסריק והקמת משפחה לתפארת עם אימא היקרה שלנו, אשתך אסתר. למרות כל הקשיים והתלאות הקמת משפחה לתפארת, שלושה ילדים ואחר כך נכדות, נכדים ונין. היית שותף מלא לכל האירועים המשפחתיים, חתונות, בת מצוות, בר מצוות וברית מילה. תמיד תמכת, עזרת, עודדת ודאגת לכולנו. איזו נשמה טובה היית. למרות הצורך להתמודד עם גידול ילדה אוטיסטית, אחותנו רחלי היקרה, ובמקביל לדאוג לי ולניר, תמיד המשכת להיות חזק, אופטימי, נחוש ובעל רצון עז לעזור ולתמוך. אהבת לטייל, אהבת לשחק כדורגל, טניס ושח-מט , אהבת לאכול טוב ותמיד הצחקת אותנו עם חוש ההומור הנהדר שלך, עם בדיחות שנונות במקביל ליכולת שלך להביע עמדות ברורות ומוצקות, בנושאים רבים ומגוונים. ידעת להתווכח ולהביע עמדות חריפות ומוצקות ובמקביל לכבד דעות שונות ואחרות. ידעת לכבד כל אדם. וידעת לכבד את ההבטחות ואת המילים שלך. הפכת לאב המשפחה במלוא מובן המילה, תומך, משתף, מתייעץ ויודע לסגור עניינים ולהכריע הכרעות. גם הנכדות אופיר ושיר והנכדים עומר ואורי והנין ארז מאוד אהבו אותך וכיבדו אותך וראו בך סבא מושלם. וגם אתה ידעת להרעיף עליהם אהבה, לשחק איתם, לייעץ להם ולתמוך בהם. גם את ליאור אשתי היקרה מאוד אהבת וגם היא אותך וכך גם אהבת את איריס אשתו של אחי ניר שגם היא אהבה אותך. כמה עצוב וכואב לעמוד פה ולדבר עליך בלשון עבר. זה ממש בלתי נתפס ומאוד קשה. למרות האירוע הראשון שקיבלת, המשכת להתמודד, לצחוק ולאהוב את החיים, עד שהגיע האירוע השני והכריע אותך. אבל אני יודע שהספקת המון דברים בחייך ועכשיו אתה יכול לנוח בשקט על משכבך בשלום. עכשיו אתה יכול לנוח ולהיות רגוע ושליו ואתה יכול לסמוך על אימא, על ניר ועלי שנמשיך לדאוג לכל ענייני המשפחה, המשפחה שכה אהבת. אנחנו כבר מתגעגעים אליך אבא יקר ואהוב. נוח בשקט על משכבך. אוהב אותך.   בנך עידו