(15/12/1926 – 15/06/2008)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה חנה מנהייםנולדה :15.12.1926נפטרה: 15.6.2008 סיפור חייה של חנה'לה , שאיננו מתועד בארכיון הקיבוץ, נרשם מפי בני המשפחה. חנה חיה בצנעה, סירבה להתראיין וגם לא כתבה על עצמה. חייה היפים, עטורי האהבה והנתינה, חרותים בליבם של אוהביה ומפיהם נרשמו הדברים.חנה נולדה בסולבקיה בעיר פרשופ. משפחתה הגדולה היתה דתית ובה שבעה אחים ואחיות. האב היה ציוני והמשפחה שאפה לעלות לארץ . היתה להם הזדמנות לצאת, אך האב,מטוב ליבו מסר את הזכות למישהו אחר. וכך בהיות חנה בת חמש-עשרה, נקלעה המשפחה לטלטלת היסורים של בני עמנו באירופה: תחילה הוחרמו בית הכנסת ובית הספר בעיירה,אחר כך גורשו בני המשפחה מביתם שניתן לגויים, ולבסוף הובלו לפולין ברכבת למחנה עבודה במסע נורא, בצפיפות וזוהמה. לאחר חצי שנה נלקחו הוריה ואחיה של חנה למחנה ההשמדה מיידנק. היא ואחותה הקטנה ניצלו מגורל זה כיוון שבמקרה עבדו באותו היום ולא שהו במקום. מאוחר יותר נשלחו האחיות לדמבלין בפולין והועסקו בעבודות קשות ומפרכות בחקלאות, בבניה ואפילו בניקוי מטוסים והעמסת פצצות. עם התקרבות הרוסים לקראת סיום המלחמה, הורחקו היהודים לעיר צ'טחוב בפולין ושם עבדו במפעל לייצור נשק- מיון כדורי רובים. חנה ספגה שם מהלומה קשה באוזנה כיון שלא הכירה את העבודה, ומאז לא שמעה עוד באותה האוזן.בשנת 1945 שוחררו האחיות והחל לתור אחר ניצולים מבני משפחתם,בחיפושיהן הגיעו למחנה מעבר בהונגריה, ושם פגשו בברצי ז"ל, חבר הקיבוץ, שנשלח בשליחות למחנות העקורים. כאשר נודע להן שאפשר לעלות לארץ נסעו לבוקרשט ברומניה .תחילה הגיעו למחנה הכשרה, אולם עקב הבדלי הגיל הופרדו זו מזו. חנה נסעה עם חברי ההכשרה לרומא ומשם באוניית משא לארץ בעלייה בלתי לגלית. האונייה נתפסה בשערי הארץ והעולים הועברו למחנה המעצר בעתלית. משם הצטרפו אחר כך לקיבוצים כפר- מסריק ושומרת.אחותה של חנה לא עלתה בסופו של דבר לארץ, היא נישאה ונשארה בסולבקיה.לכפר מסריק באה חנה לאחר שגמאה עד תום מכוס הייסורים. היא השאירה את העבר של טירוף המערכות שבו מתו הרגש והחמלה מאחוריה ונפנתה לחיים חדשים. בקיבוץ היא אומצה על ידי חנה יעקובי , שקלטה אותה, וכן על ידי יוסף ינאי ז"ל, שהיה קרוב משפחה ואותו הכירה עוד בחו"ל. זמן קצר לאחר בואה הכירה את משה ושניהם הקימו בית חם ואוהב.חנה נקלטה היטב בחיי הקיבוץ ובעיקר בעבודה, שבה התמידה והשקיעה עד יום מותה. לאחר תקופה קצרה בחקלאות עברה לטיפול בילדים- לבדה בקבוצה של שמיניה. היא השקיעה בחינוכם וטיפוחם של הילדים את כל מרצה, לעיתים על חשבון משפחתה שלה, בזמנים שבהם מקומה של המטפלת היה מרכזי וחשוב במשך שעות היום, הערב ואפילו הלילה. היא אהבה את הילדים והם החזירו לה אהבה. לאחר מכן עבדה שנים רבות בקומונה בהתמדה, חריצות והשקעה.בביתה פנימה היתה אשת חיל. היא היטיבה לבשל – "בשלנית מדהימה" כדברי ילדיה. אפתה את העוגות הכי טובות. היא היתה "בלבוסטה" וחרוצה ושנים רבות לא הסכימה לקבל עזרה בניקיון הבית. קירות ביתה מקושטים בתמונות גובלן מעשה ידיה, העשויות בקפידה. בביתם של משה וחנה שררו חום ואהבה. בנוסף לשלולת ילדיהם אימצו גם ילדים מחברות נוער.ילדיה של חנה מרגישים עד היום שייעודה של חנה כאמא וכאישה היו דומיננטיים בחייה. 61 שנים חיה עם משה כזוג יונים, בדבק של הבנה, שלווה ואהבה. חנה ליוותה את ילדיה לאחר שבגרו והלכו לדרכם תוך גיבוי,תמיכה ומילה טובה. לא היה יום שבו לא דברה עם ילדיה ולא היתה מעודכנת במה שקורה להם. בעיני ילדיה היתה אישה דעתנית , אבל מעולם לא כפתה את רצונותיה עליהם. דווקא הפרידה הפיזית מהם חיברה אותם מחדש בהבנה וקשר הדוק. במשפחתה פנימה הייתה אישה שקוראת ספרים, אישה שמחה, שהיתה מסמר הערב בכל אירוע משפחתי. היא אהבה לרקוד בכל סגנון החל מריקודי עם (עם חיים שמיר למורת רוחו של משה..) ועד "טרנס"...העבר הנורא, געגועיה למשפחתה שנספתה, לאח הקטן שנעלם,צץ לפרקים. את החלל הגדול שהיה בליבה מילאה חנה בחיי עמל, הזדהות ונתינה . אולם בכל פעם שנפרדה מילדיה שהלכו לדרכם חששה שלא תראה אותם עוד. היום אנו נפרדים מחנה בני משפחתה הכואבים: משה, ילדיה- דני, עדנה ונכדיה וכל מוקיריה. האדמה אוספת את חנה'לה בחמלה אל חיקה. נסגר המעגל. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים. רחלי בר-דודאמא יקרה, ישבתי אתמול במטוס ודפדפתי בזיכרונותיי, חשבתי מה לכתוב?חיפשתי אבני דרך, כותרות בעיתונים על דברים שהתפרסמת בהם, על איך שינית את העולם.וככל שחיפשתי לעומק מצאתי שהיית אמא.גדלנו בתקופה המקסימה והמיוחדת כאשר הילדים היו שייכים לכל הקיבוץ (ולא רק להורים) ואת היית אמא.עם הזמן התנדבנו לצבא רצינו לתת את גופנו ונפשנו למדינה ואת היית אמא.עשרים ושמונה שנים אני מסתובב בעולם ומסע החיים לוקח אותי רחוק. אני פוסע בעליות , בירידות, מזרח ומערב, נופל וקם. ואת נותנת את כולך ומקבלת את הכל ותומכת.תמיד ידעתי שיש מקום שבו אוכל לקבל את הכוחות,תמיד ידעתי שיש לאן לחזור,תמיד ידעתי שאת אמא!!! בנך דני
