דף הנצחה לפליישמן רחל ז”ל

(23/05/1925 – 16/07/2015)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה רחלפליישמן נולדה:2.8.1925 נפטרה: 16.7.2015   דברים על הקבר הפתוח חָמְקָה לָהּ יַלְדוּתִי וּבְמוּתָהּ נָטְלָה אַגָּדוֹתַי וְרַק אוֹתִי הוֹתִירָה. הָפַך סִפּוּר חַיַּי לִי לִבְדוּתָה. לַשָוְא אָשוּב עוֹד לְבַקֵש דְמוּתָהּ.                                       דן פגיס  מביאים אנו היום לקבורה את רחל – אם, סבתא וסבתא רבא – שאביב עלומיה נקטע בחטף וחייה מאז שרויים היו בצילה החשוך של המלחמה האיומה ההיא. רחל נולדה בשנת 1925 בעיר קרקוב להוריה גרשון ורגינה קרומהולץ. בילדותה ספגה ערכים פולניים ויהודים כאחד. אמנם משפחתה לא הייתה דתית, אבל היא הייתה חברה בתנועה הציונית "עקיבא". יחד עם זאת, כך סיפרה ברבות הימים, הרגישה עצמה כשייכת ופטריוטית לעם הפולני. בשנת 1939 נסגרו בתי הספר בעיר בפני היהודים ולימודיה הופסקו. שנה לאחר מכן במצוות הגרמנים עזבה המשפחה, שמנתה שתי בנות ובן לוורשה לבית דודתה. אחיה הבוגר עלה שנה קודם לכן לארץ. עם עזיבתם שדדו הגרמנים את כל חפצי הערך בביתם, כולל אוסף בולים גדול שהשאיר לה האח שעלה לארץ. קשה לתאר את קורות רחל במלחמה במהלך חמש השנים הבאות עד לעלייתה לארץ בשנת 1945. למרות כל הסיכויים למצוא את מותה, כמו הוריה ושני אחיה, שרדה רחל תהפוכות ותלאות רבות. היא השיגה תעודת זהות פולנית מזוייפת ללא איזכור זהותה היהודית וכך עלה בידה למצוא עבודה ולקבל תלושי מזון. תחילה עבדה בוורשה כמטפלת בילדה של אישה פולניה ולאחר מכן בבית חרושת לייצור תרמילים לצבא הגרמני. היא הצטרפה בו זמנית למחתרת הפולנית ולמחתרת היהודית. שבועיים לפני חיסול גטו וורשה נסעה ברכבת ללודג' במטרה להעביר מסמכים מוורשה ונתפסה על ידי הגסטפו. לאחר תקרית במפעל, שלמזלה לא הסתיימה בהוצאתה להורג, נשלחה לשבי במחנה שבויים של קצינים בריטיים וצרפתים. בתום המלחמה נסעה עם המשוחררים לאנגליה והצטרפה לצבא אנדרס הפולני החופשי. מאחר ודיברה מספר שפות שימשה שם כמתורגמנית ונסעה איתם למצרים. היא הצליחה לשכנע את המפקדים לאפשר לה חופשה בארץ לצורך ביקור אחיה וכאן נשארה. בארץ למדה בקורס לטיפול בתינוקות בהדסה. היא יצירה קשר עם בני משפחתה בארץ והכירה את ישה פליישמן, חבר קיבוץ אפיקים, שהיה מבוגר ממנה בשנים רבות. נישאה לו ועברה איתו לקיבוצו אפיקים. רוב חברי הקיבוץ עלו לארץ מרוסיה, והיא נחשבה כ"פולניה". אולי משום כך לא הותר לה לעבוד בטיפול בתינוקות, שהיה משאת נפשה, והיא עבדה במתפרה ופרקי זמן קצרים גם כמטפלת וכאחראית על המתנדבים. לה ולישה נולדו שלושה ילדים – שלמה, חנל'ה וראובן. ברבות השנים חלה בעלה במחלה קשה שארכה כ-10 שנים ודרשה טיפול וסיוע יומיומי. רחל טיפלה בו במסירות רבה עד מותו. בשנת 1975 הכירה רחל את שמחה זיידמן, חבר כפר מסריק, ושנתיים אחר כך נישאו והיא עברה לכפר מסריק. שמחה ורחל יצרו יחידה משפחתית מלוכדת יחד עם רעיה ולאה – בנותיו של שמחה וילדיה של רחל – שחמה, חנל'ה וראובן, שהשתחרר אז מהצבא והצטרף אף הוא לכפר מסריק. שמחה רבה הסבו להם הנכדים שנולדו וגדלו לצדם. בשנים הרבות בכפר מסריק, והם העניקו להם בית חם. רחל עבדה במתפרה ועסקה בשורה ארוכה של תחביבים, ובראשם איסוף הבולים – זכר לאוסף שנבזז על ידי הנאצים. על פעולות ההתנדבות הרבות שבהן עסקה מעידות תעודות הוקרה רבות שקיבלה. תעודה מרגשת במיוחד קיבלה מהמועצה הציבורית למען יהודי ברית המועצות, שהייתה פעילה בה עוד לפני פתיחת שערי הארץ לעלייה. "על עבודה מסורה ללא לאות, על השקעת הלב והנשמה בעבודה לעזרת העם המתעורר לחיים חדשים בברית המועצות, לשחרור אסירי ציון ופעילי העלייה". רחל התנדבה להיות קשורה באינטרקום עם כל חבר או חברה בודדים שבניהם חיים מחוץ לקיבוץ, להיענות לכל קריאה ולהחיש עזרה. מספר שנים עבדה עם המתנדבים בקיבוץ והעניקה להם אהבה ותחושת בית, ועם רבים מהם נשארה שנים בקשר בהתכתבות. עם כל פועלה העשיר וחייה המלאים לא הירפה מרחל זכר עברה במלחמה. היא לקחה על עצמה לספר ולתעד את אשר עבר עליה ב"יד ושם" וכן במפגשים עם ילדים, בני נוער וחיילים. הדברים האיומים נמסרו להם באופן שניתן היה לקלוט, לשמוע ולהזדהות איתם. רחל זכתה לחיים ארוכים ומשמעותיים ובערוב ימיה טופלה במסירות ב"בית עזר". אנו זוכרים לטובה את האופיטימיות ואהבת האדם ששידרה ומשתתפים בצער בני המשפחה. יהיה זכרה ברוך.                                                                                                                            רחלי בר דוד

התחברות אל האתר
דילוג לתוכן