(15/07/1952 – 20/05/2016)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה נורית פניגר נולדה:15.7.1952 נפטרה: 20.5.2016 נורית, אשתי היקרה והאהובה, האימא של כולנו והסבתא של נכדינו. קשה לנו לקלוט את גזירת הגורל, המוות שבא בחטף, העצים את הצער ואת תחושת התסכול - התהליך הרפואי שעברת לא היה צריך לגרום לאובדן חייך. הכרנו בנופש רווקים בנתניה ועל חוף הים פרחה האהבה ביננו. קשר האהבה ביננו רק העמיק במהלך השנים ואמרו לנו לא פעם שאנחנו נשמות תאומות וכשהשנים עברו למדנו יותר אחד את השני והזמן רק השביח את מערכת היחסים ביננו. ארבעים שנה בדיוק היינו יחד, בתחילה זוג צעיר שמטייל בעולם וסופג רשמים ואח"כ בנינו משפחה לתפארת. נולדו ארבעה ילדים - עמית,עדי, אסף ויובל כל אחד עם האופי המיוחד שלו וכולם אהובים ומקבלים מאיתנו את כל מה שניתן לתת לילדים. בהמשך הדרך הילדים גדלו ופרחו מהקן, ועברנו חוויות רבות משותפות: שלוש חתונות יפות עם בני ובנות זוג מקסימים, דרור אמיר ודורית, החברות היפה של יובל ואורטל וכמובן גולת הכותרת - ארבעה נכדים: עומר, גיא ומעין של עמית ודרור ואורי של עדי ואמיר ואנחנו מצפים לנכד נוסף מאסף ודורית. לאמא היה חשוב לחגוג לעומר וגיא יום הולדת לפני שאושפזה ומותה בין שני תאריכי יום ההולדת שלהם יצר באופן סמלי שותפות לנצח במועדים המשפחתיים של חודש מאי. נורית אהבה לטפל בילדים, התמחתה בתחום של תינוקות וצברה יכולות וניסיון רב בגידולם. לאורך השנים היכולת הזאת באה לידי ביטוי בצורה מדהימה באהבה שאנו מקבלים מהבנות והבנים ומהנכדים. הקשר הוא חזק מאד והנכדים אוהבים מאד לבלות עם סבא וסבתא בקיבוץ. בזכות הלב הרחב של אמא המשפחה שלנו התרחבה ואימצנו את רמי ורחלי כהן שמאלי לביתנו. נורית ואני סבים שלפלג, שי ועמית ובין נורית ורחלי היה קשר אם ובת נורית אהבה את העבודה בהנהלת החשבונות והתמידה בה עד יום מותה גם כשעבדה מהבית דרך המחשב מרחוק. היו לה תכונות אופי שרכשה מאביה, בנקה, קצת צינית וישירה, עם ביקורת ששמה לך ראי מול הפנים. גם כשזה לא נעים לשמוע, היא הייתה אמיתית, צנועה ואוהבת, היא אהבה את כל המשפחה הרחבה, אהבה אנשים וחיפשה איך היא יכולה לעזור גם בסתר ללא תמורה לאנשים. היא הצטרפה בהתנדבות לתכנית הנקראת "מאם לאם" שמטרתה לסייע לאימהות אחרי לידה ועשתה את זה באהבה וברצון רב לעזור וללוות אימהות צעירות. ואז התגלתה המחלה האיומה הזו שנורית נעמדה מולה בגבורה. היא לא התעמקה במחלה וסמכה על הידע של הרופאים שירפאו אותה. נורית סמכה גם עלי לאורך כל הדרך הארוכה והמייסרת . וביחד התמודדנו עם הצרה הזו הטיפול היה קשה וארוך. קראנו לתהליך "מסע בריאות" כדי ליצור נפשית, תהליך בריא שניתן להכיל אותו. לא האמנו ולא פיללנו שכך יסתיימו הדברים. אמא הגיעה מאד חזקה ואופטימית להשתלה ועם זאת מודעת לסיכונים. הכשל המערכתי שנגרם מהטיפול וחוסר היכולת של המערכת הרפואית לרפא אותה, הביא למותה . מהדהד לי בראש, האם יכולנו לעשות דברים אחרת. אומרים לי עשיתם נכון, בלי הטיפול הזה המחלה היתה חוזרת אבל תחושת הפספוס אינה מרפה. זכינו בכל רגע שהיתה איתנו ונותרנו עם תחושת החמצה כואבת. היו לנו תוכניות רבות איך לעבור את השנים הבאות ביחד, נורית לא תזכה לחתן את יובל עם אורטל שהיא כבר בת בית אהובה אצלנו,לא תזכה לטפל בנכדים ובנכדים שיבואו ולא תמצה יותר את ניסיונה הרב בתרומה לקהילה מוקף במשפחה תומכת אני נשאר לבד בלעדיך עצוב וכואב. לבד כל כך לבד בלעדיך. וכל כך אתך כל הזמן מול צלחת וספל - אחד , ארוחה בלעדיך ,לבד . הכורסה שישבת בה – דוממת ,דוממים הכתלים להקשיב , אגרטל בשתיקה רועמת מספר איך חייך כאן אביב, אילם עולמי בלעדיך רק קולך מהדהד מסביב . את אינך והכל מרוקןואת כאן ואת כאן ואת כאן. (אורה איל) למשפחה הרחבה שלנו, לאחותה מירי ולמשפחת אייל ולכל חבריה ומוקירהנמשיך לזכור אותה ולדבר איתה ועליה עד סוף ימינו. נוחי על משכבך בשלום. באהבה גדולה - אבא והילדים אחותי, ככה קראנו אחת לשנייה. ולא בכדי. נולדנו באותו יום בדיוק בהפרש של חמש שעות והקשר הזה שנולד בקבוצת "זמיר", נמשך לאורך כמעט 64 שנות חיינו. החיים דווקא האירו לך פנים. פגשת את נפתלי, 4 ילדים, 2 בנות 2 בנים. הכל קלאסי כזה, כמו בסרטים. משפחה מלוכדת ומחוברת. ומצד שני תמיד קשר עם החברים. קבוצת הורי פעוטון "תות" שנוצרה לפני כל כך הרבה שנים והקפידה להיפגש לאורך כל השנים. ואת דומיננטית וחשובה ואהובה. הפגישות שלנו, של קבוצת "אופיר" – כל כך היה לך חשוב שנקיים את המפגשים האלו מפעם לפעם, ואכן הם התקיימו ותמיד היה כל כך נעים להיפגש ולראות שהסיר הזה שישבנו עליו ביחד, יצר חברויות נפלאות שקיימות עד היום בעוצמות מרגשות. התמודדת במחלה בגבורה ובנחישות. את הסשן הראשון עברת בהצלחה והתחלת לחזור לעצמך. השיער צמח, התחלת לצעוד במרץ והרגשת מעולה. בחתונה של אסף נראית נפלא והיית מאושרת. חגגתם במסגרת המשפחה את ההחלמה שלך מהמחלה. קיוויתם לשנים רגועות ושלוות. ביום שהודעת לי שהמחלה חזרה, הבנתי שמשהו אלים מאיים עליך. כל כך מהר היא חזרה וזה היה מייאש ומדאיג. הרבה שעות העברנו יחד בתקופה האחרונה. באתי לראות מה שלומך, מה חדש ואת מחויכת, במצב רוח טוב, מתעניינת, שואלת. תמיד חיובית, נעימה , אופטימית, חפה מרוע, אמיתית, חברה נהדרת. נפרדנו לפני כמעט 3 שבועות. נסעתי לחו"ל ואת היית לקראת הטיפול האחרון הזה. הלכתם לקראתו נחושים ואמיצים. וגם מודאגים. אמרנו שלום רגיל כזה. לא של פרידה לעולם. כשחזרתי עוד דברנו בטלפון ובקשת שלא אשכח להשקות את העציצים במרפסת. . כל כך חשובים לך היו העציצים שטפחת באהבה הכל קרה כל כך מהר, כל כך כל כך מהר. איזה ייאוש. אין לי מילים לתאר את הטיפול המסור של נפתלי שלא עזב אותך לאורך כל הימים והלילות. וכמובן הילדים, בני הזוג, מרים וכל מי שהיה יכול טיפה לעזור לך. נפתלי, עמית, עדי, אסף, יובל, דרור, אמיר, דורית אורטל, מרים ויואב, והכי חשובים ואהובים, עומר, גיא, אורי ומעין פשוט אין לי מילים לתאר את העצב העצום שהציף אותי . אחות יקרה שלי, לא אשכח אותך. נירה אילת
