(24/08/1914 – 31/08/1987)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה שרה צודקביץנולדה : 24.8.1914נפטרה : 31.8.1987 אבל באבל נוגע. הנה לפנינו שורה של קברים רעננים. לעיתים קרובות מדי, אנו מלווים את חברינו אל דרכם האחרונה ונפרדים מהם לעולמים.המומים אנו ממותה של שרה וקשה לנו להשלים. שרה נולדה בעיר מלאווה שבפולין. שם הצטרפה בנעוריה המוקדמים לקן השומר הצעיר שהיה אחד הקינים הגדולים והתוססים בפולין. שרה נמשכה לפעולות הקן והשתלבה בהן. למזלה הוריה בהיותם ציונים וליברלים, למרות דתיותם, לא התנגדו לפעילותה של הבת בקן השומרי.שרה עלתה ארצה באופן בלתי ליגלי בשנת 1938. עם שכבת הגיל שלה היא הצטרפה לקיבוץ דן, נישאה לצבי ידידה לחיים. צבי מתוך קרבה אל משפחת שפרלינג ומתוך סנטימנט לקיבוצנו, מקום קליטתו הראשון בארץ – נמשך ושיכנע את שרה לבוא לכפר מסריק. בשנת 1947 מגיעים לקיבוצנו כשבזרועותיהם חוה הבת הבכורה.המשפחה נקלטה יפה בקיבוצנו. צבי עבד במקומות עבודה שונים לפי הצורך ושרה דוגמת החברות הותיקות , עבדה כמטפלת בבתי הילדים. כמה שנים טובות עבדה במטבח ועשור השנים האחרון – במתפרה. שרה מצאה סיפוק בעבודה.מפנה טרגי קרה במשפחה כאשר צבי נפטר באופן פתאומי והילדים הרכים נהיו ליתומים.שרה כאלמנה, קשה מאד השתחררה ממהלומות הגורל. בזכות חוכמת החיים שלה, הבינה כי למען הילדים עליה להשלים עם גורלה המר. ביום האחרון לחייה הרגישה ברע. ביקרה במרפאה ונערכו הבדיקות הנחוצות. היא חזרה לעבודה ולא ידעת את הצפוי לה.לפנות ערב ישבה לנוח בכורסה ונרדמה. הופיע חגי בבית הסבתא וניסה להעיר אותה משנתה ולא הצליח. נרעש ץ לטלפון והזעיק את חוה ואז התגלה כי האם והסבתא האהובה אינה עוד בחיים.שרה מתה מיתת נשיקה בשינה.. נחמה פורתא למשפחה, שהיא מתה בשנתה ללא כאבים וללא יסורים. אבל ירד על הקיבוץ, כי שרה מתה בטרם את.אנו משתתפים בצערם של חוה וגיורא ובניהם ובצערם של דוד ואברהם ומשפחותיהם. יהא זכרה ברוך.נגדעה חתיכה מחיינוביום שני בערב, כשבוע לאחר יום הולדתך, ישבת לנוח בכורסתך- ולא קמת ממנה יותר. בכורסא שאהבת ואשר הפכה לחלק מחייך בשנים האחרונות- באותה כורסא סגרת את עיניך לעד נרדמת בה מדי פעם מול הטלויזיה- אך הפעם נרדמת לתמיד.דרכך לא תמיד היתה סוגה בשושנים. ידעת גם עצב ובדידות. סיפרת לנו לא פעם שבתקופת מלחמת העולם השניה, ואת אז חברה בקיבוץ דן- ניסית להעלות את בני משפחתך ארצה, להצילם ממות- אך לא הספקת לעשות זאת ודבר זה ציער אותך מאד וליווה אותך כל חייך.שנים רבות חיית בגפך, ברווקותך עד שפגשת את אבא ז"ל ויחד בניתם את משפחתנו היפה. לרוע מזלך ימי אושרך עם אבא לא ארכו – הוא מת מהר מדי וכה בחתף.נשארת אלמנה צעירה יחסית עם שלושה ילדים הזקוקים לתשומת לב ואהבה. קשות היו שנות בדידותך אך השתדלת, מאד השתדלת. תמיד דאגת לנו לילדיך- היית א-יידשע-מאמע אמיתית – בתקופת המוסד, בעת שהותנו בצבא, לאחר הצבא ולמעשה גם כשבגרנו והקימונו משפחות משלנו – את המשכת לדאוג ולדאוג...כשהייינו ילדים קטנים והקיבוץ אז בראשית דרכו, נפל בגורלך לעבוד במטבח ולעיתים קרובות מאד בשעות אחר-הצהריים- אך קבלת זאת כמובן מאליו באותם ימים, האמנת שזה חלק מחייך בקיבוץ. ברבות השנים תפסת איזה מחיר כבד שילמת – במקום לבלות עם ילדיך,שנולדו לך כשכבר אינך צעירה – הלכת לעבודה, למלא את חובותך.אבא, שכה אהבת ואשר גם את היית לו נחמה אחרי כל הסבל והתלאות שעבר במלחמה – נעלם מחייך לאחר שנות נישואים מועטות כל כך, יפות כל כך...במשך השנים למדת לחיות לבד והתארגנת בחייך אלו מתוך השלמה וללא תלונה.לא אהבת להיות לנטל, למעמסה – להפך, תמיד רצית לעזור, למרות שהיה לך קשה. גם בערוב ימיך, כשהכאבים ברגליך הכבידו וקשה היה לך ללכת- כמעט לא התאוננת. ניסית, השתדלת להחזיק מעמד. האמנת בכוחות של עצמך- עד יומך האחרון.קשה, קשה לנו להתרגל למחשבה שאת כבר לא עימנו. לא נשמע יותר את הקלנוע הקרב אל ביתנו ומבשר על בואך, לא נלך יותר אל הדרך לשוחח... כה מהר כה בחטף קרה הדבר – אפילו לא הספקנו להכין לך מסיבת יום הולדת...התרוקן החדר המסודר והנקי, נגדעה חתיכת מחיינו.כפי שחיית – כך הסתלקת מן החיים – בשקט, הצנעה, בלי להטריד, בלי שיצטרכו לסעוד אותך ולטפל בך.אזכור את צניעותך, את יושרך, את תמימותך את טוב לבך- אזכור לעד. שלך, בתך חוה
