(23/05/1916 – 22/08/1984)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה מרים קראוסהרנולדה: 23.5.1916נפטרה: 22.8.1989 על מרים כי איננה מתאבל הקיבוץ כולו.מרים ז"ל הגיעה לקיבוצנו בשנת 1945. עברה את זוועות המלחמה – סכנות, חרדות,וסבל היו מנת חלקה. במצב קשה וחמור זה צריך גם קצת מזל, ומרים הצליחה להשרד ולהגיע לארץ ולקיבוץ.מאוחר יותר בשנת 1947 מגיע יצחק, לאחר פרידה ארוכה ביניהם ושנים של דאגה לגורלו.מרים ויצחק מתאחדים ובונים משפחה יפה ומאוחדת, שצומחת ומסתעפת: בנים,כלות, נכדים , גיסים וגיסות.... עם בואה, מרים משתלבת בקיבוץ שנמצא כבר בהתהוות. במשך שנים רבות עובדת במעגליה, משרתת את החברים, ממלאת את עבודתה בנאמנות, שקדנות ומסירות.לא בכל המזל האיר לה פנים. בשנים האחרונות סבלה, מצב בריאותה לא היה תקין. עם זאת לא ויתרה וכאשר לא יכלה להמשיך במעגליה , משתלבת עם קבוצת ותיקים בדוקרט, ככל שיכלה.הלכה מאתנו אחת החברות הותיקות, מגזע אנשי העבודה והמצפון, חברת קיבוץ מסורה ונאמנה.מרים הלכה לעולמה בשקט, מבלי להטריד איש, ממש כפי שהיתה בחיים.עם המשפחה כולה – יצחק, אריה גיורא, הכלות והנכדים, הגיסים והגיסות,אנו משתתפים בצערכם ובאבלכם על מותה של מרים ז"ל. יהי זכרה ברוך ברקה.מרים וסבתא יקרה!16 שנה של יחד. 16 שנה של בית חם ואוהב, מסור ותומך, מעודד ועוזר ומלא כל טוב, לנו, לנכדים ולכל אדם הנכנס אל ביתך.אישה טובת לב, נעימה וצנועה, ביקשת מעט אבל עשית הרבה לכל הסובבים אותך בבית ובחוץ. לימדת אותנו את דרך החיים בקיבוץ – דרך ישרה וכנה – והבהרת לנו חוקים ונורמות הקשורים לחברה זו. ואל לנו לסטות מהם ותמיד הבהרת לנו מדוע.כל כך אהבת את נכדייך, חיכית להם יום יום ב 16:00 על הדשא ליד הבית כדי לדרוש בשלומם ולהזמינם, ידעת שאוהבים הם לפקוד בית חם זה בכל יום ובכל שעה.כשנולד גל נכדך הראשון, כל כך שמחת בו ואהבת אותו! ליווית אותו בגדלותו והיית גאה בו מאד. עת נכנס אל ביתך ליטפת בידיך את שערותיו, כל כך אהבת שערות אלו.בשנים האחרונות דאגת להכין לו ארוחת ערב ובמיוחד את המרק עם העוף האהוב עליו. ידעת שיבוא מהמוסד רעב ושמח לארוחה.ונכדותיך – אדוה, רעות וחופית, שגדלו בבית זה, שיחקו במשחקי בובות,הוציאו כלים מארון המטבח ומטפחות ראש יפות מהמגירה, שכיסו בהן בובות ופרשו אותן כשטיחים על הרצפה – כל כך נהנו ואת ראית בהנאה זו סיפוק רב.דאגת תמיד למלא את הבית בכל טוב כדי להמתיק להם את הבילוי. ימי הולדת וחג, לעולם לא שכחת – תמיד הזכרת לנו תאריכי לידה ותאריכי נישואים במתנות גדולות וקטנות.כל יום אחה"צ קיבלת אותנו בשלום גדול ושמח. כוס קפה ודברי מאפה רבים ומעולים ומשגעים בטעמם הטוב.לא פעם אחת שמענו מפי חברים שהם מקנאים בנו על שיש לנו סבתא כזאת.כן , כך זה היה, כל כך טוב ויפה, שמח ונעים, ופתאום בין לילה הכל נגמר, נקטע. כל כך מהר עצוב וכואב.הן באותו לילה נוראי נפרדת מנכדותיך בנשיקות לילה טוב רגילות. לא חשנו שזה כל כך קרוב.ובבוקרו של יום שישי אספנו את הנכדים וסיפרנו להם . אדוה במיוחד התקשתה להאמין שפתאום סבתא איננה, ורעות אמרה: "נגיד לדודה שתהיה סבתא במקומה".כך פתאום הכל נגמר, כל כך נרגיש בחסרונך,בבית – בכורסא, ליד הכיור או ליד התנור. עצוב לנו, עצוב לנו כל כך. נזכור אותך תמיד יהודית והנכדים גל, אדוה, רעות וחופית
