(14/04/1920 – 07/07/1979)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה יונה רודניצקינולד: 14.4.1920נפטר: 7.7.1979 אמש נדם לעד לבו הטוב והרגיש של יונה היקר,בבת אחת נדמו לעד חיים פוריים של מעש, מסירות וחברות טובה.יונה עבר את תקופת השואה בשורות הפרטיזניים, ביערות נלחם יחד עם חיילי הצבא האדום.רבות כתבו על פרקי גבורה אלה כנגד קלגסי הצבא הנאצי. תרומתו של יונה לא היתה מבוטלת כלל.בשנת 1946 החליטו צעירים באירופה להקים גרעין חלוצי בשם פח"ח (פרטיזנים-חיילים- חלוצים), בין הראשונים לגרעין זה היה יונה שלנו.יונה היה הרוח החיה בחבורת פח"ח: תמיד עליז, וחבר עם כולם.כאשר חברי גרעין פח"ח עלו על אניית אקסודוס בשנת 1947 במגמה להגיע לארץ-ישראל, שמו מצור אניות קרב בריטיות על אניית אקסודוס הצפופה אנשים, נשים וטף,חסרי מזון וחסרי נשק מגן. על מה שהתהווה על אניית אקסודוס נכתבו נכתבו ספרים והוקרן אפילו סרט. אך מה שלא ידוע לציבור, הלוא היא מלחמת הגבורה ללא אמצעי –לחימה של חברים מן השורה, דוגמת יונה שלנו.זכור ודאי שאניית אקסודוס נלטלטלה ימים רבים בים התיכון, דרך מיצר גיברלטר אל האוקינוס הפתוח ואל חוף גרמניה, שם הורדו בכוח ובאכזריות מן האוניה.במצב זה של תיסכול וחוסר אונים – יונה לא נתן ליפול לרוחם של החברים, הוא תמיד הפיח את התקוה של "אף על פי כן".באחד במאי 1948 הגיעו ארצה בצורה מוסווית גרעין פח"ח ישר לקיבוצנו.אפשר היה לחשוב שאנשי פח"ח וביניהם יונה ירצו לנוח אחרי תלאות המלחמה וההעפלה, אך לא כן היה הדבר. הם אספו כוח, וכל אחד מהם תפס תוך זמן קצר עמדה חשובה בעבודה, בחברה ואף בחינוך.יונה למחרת בואו לקיבוצנו, הצטרף אל צוות הדייגים. היתה לו אמביציה להשתוות תמיד עם הצעירים שבענף, והוא משך רשת דייגים כתף אחת אתם. יונה לא התפנק,הוא גילה מסירות, רוח טובה, ומיד, הצעירים שהם בני הקיבוץ מצאו ביונה חבר טוב ומיטיב.לא עברו שנים רבות ויונה נהיה למרכז הדיג , ומילא תפקיד זה בהצלחה.מדי בוקר צועד היה דרך אולם הייצור בכיוון למחסן המשלוחים. עובר ליד שולחן העבודה שלי בסילורה עם בוקר טוב וחיוך רחב ולבבי, לעיתים בתוספת דברי היתול,היה בזה מעין עידוד חברי ופתיחה טובה ליום חדש.מחסן המשלוחים ויולק חד הם. זו הממלכה שלו – כאילו נולד שם. חסד עשה לו הגורל שזימן לו מחסן זה בעת מצוקה אישית, עת קם ממיטת חוליו לאחר התקף לב, חיפש עבודה כלשהי על מנת להועיל לחברה בה הוא חי, עד מחלתו רגיל היה להיות במרכז.בין צעירים כצעיר. בין מבוגרים כאחד הותיקים ופתאום, באין ברירה נמצא בשוליים.רציני ומסור היה לעבודה ולמשפחה.בסילורה כואב היה כל כשלון, כאילו כשלונו האישי היה, ושמח עם כל התקדמות, בפגישות אתו היתה לך הרגשה שהנך מדבר עם בעל הבית. סילורה בה עבד מהיום הראשון להקמתה, כאילו יציר כפיו היתה, הכל התנהל בה על פי אמרי פיו. על סילורה דיבר בחום והתלהבות, במחסן המפעל הוא הגיע למימוש עצמי, נראה היה מאושר עד לרגע האחרון ואפילו ברגעיו האחרונים כל מעיניו ודאגתו היו לסידורים של יום המחר.בכל שעה משעות היום מוכן היה לבוא לקראת החברים בעצה ובהדרכה ולשרת את הקונים מבחוץ. שמח היה שהיצור מתקדם ויש מה למכור, ויותר מזה שמח שהשוק מעונין בתוצרת שלנו והמפעל נושא רווחים. התייחסותו לעבודה נראתה לי פעמים רבות כאילו הוא משמש בקודש, זו גם הסיבה שאנשים רבים מבחוץ שבאו אתו במגע, התייחסו אליו באימון, בהערכה ובכבוד. איש המעשה היה ונמרץ, לטוב לבו לא היה גבול, מוכן היה לבוא לקראת כל אחד הרבה מעבר ליכולתו, כשפנית אליו בענין כלשהו יכולת להיות בטוח שהעניין בידיים טובות ולא יירגע עד שענינך יסודר.מעולם לא הרים את קולו, תמיד הלך בחן ובנחת.וכך בשקט הסתלק לו ואותנו השאיר בתדהמה. אלקה.
