(21/10/1932 – 06/07/2006)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה טוטו ( דוד)רונא נולד: 21.10.1932 נפטר: 6.7.2006 טוטו- אתה המלך שלי ואני אבישג שלך, אנחנו המשך של הזוג התנכי. נולדת מעבר לים במדינה רחוקה, בשנת לידתי שלי, בעמק יזרעאל, סמוך לכפרה של השונמית. עברת את תופת השואה, איבדת את משפחתך ושרדת עם אחיך – שנקרא בעטייך טוטו הקטן. היית לו אח בוגר, חבר וגם מילאת את משפחתך תפקיד של אבא שהיה חסר לשניכם. בינתיים חיכיתי לך. פגשתי אדם. לאחר שבוע הכרות ידעתי שנועדת לי. גיליתי בך חבר, ובנוסף לבעל היית בשבילי אבא.בנינו משפחה וטיפחנו אותה כמו אוצר. דרור היה בן 12 כשנכנסתי לחייך. בן מוכן אוהב ואהוב. נולד לנו מורן ואחרי שנתיים תומר. חיי הבית סבבו סביב תרבויות התיאטרון. הבנתי שלכשרון גדול כשלך צריך לתת הרבה במה. לבשת והחלפת דמויות בצורה הכי טובה שיכולת ותמיד חזרת להיות האבא הגדול של המשפחה, המלך שלנו. ותמיד ידעת לפצות אותי בהעדרויותך התכופות בהפתעות יצירתיות . אהבת החיים שלך סחפה אותנו למקומות שלא הכרתי בתור בת עמק. בילויים, בתי קפה, קניות של מה שעושה טוב ובילויים עם הילדים. ותמיד בשמחת חיים. הקפדת על הופעה בטעם המיוחד רק לך. ובבוקר כשיצאת לעבודה נראית כמו חתן בחופתו. אני מצידי החזרתי לך אהבה שלא ידעה שובע. אפילו בזמן שנפל עליך החולי ידענו ימים יפים, עם מורדות ועליות. מילת המפתח היא האהבה. ממנה שאבתי את הכוח ללוות , לטפל, להשגיח ולדאוג, ואתה בגבורה עילאית נשאת את הסבל תוך ניסיונות חוזרים ולהחזיק בחיים שכה אהבת. הבנים הוציאו את כל הטוב שלהם אליך.תמכו אחד בשני וקבלתי מהם כוח להמשיך ולהתמסר אליך. קיבלנו את כל העזרה שרק אפשר ואף אחד לא חסך מאמץ. הצוות הרפואי ולבסוף מטפלות בית העזר – כולם עד כלות. כיבדנו את רצונך ואפשרנו לך למות בכבוד בבית ולא בבית חולים. ביום בו מצאה נשמתך מקום שם למעלה קיבלנו מתנה – בת לתומר ואליס. נכדה רביעית. נגדל אותה ואת כל אלו שיבואו הלאה, לאורך. ואתה, שידעת לעשות רק טוב לאחרים תמשיך עם קהל שימחא לך כפיים בין שמים וארץ. כל כך תחסר לי ולעולם תהיה איתי, כי נשמה שכמותך לא תעלם. אבישג דברי פרידה איך אפשר להעלות על הכתב מסכת חייו של אדם? כיצד ניתן להביע את המחשבות והרגשות העולים לעת פרידה מחבר, לאחר עשרות שנים של חיים ביחד, ברגעי התרוממות רוח לצד עיתות משבר. בשמחה ובצער? ילדותו המאושרת של טוטו בחיק משפחה אוהבת, שחייה השלוים התנהלו בלב בודפשט היפה, התרסקה באחת. לא אחת תמהתי: מאין שאב הנער הזה את כוחות הנפש לקום ולצעוד יחד עם אחיו הצעיר, אריה, קדימה, בלי אמא ואבא שנרצחו רק בגלל היותם יהודים, ממקום שלא היה אלא תופת ומזמן שכמו עמד מלכת... נראה לי כי אותם כוחות נפש והתגשמותה – אולי מתחת לסף ההכרה- של האמרה "ובחרת בחיים" חברו בשעת כושר יחידה במינה לתנועת הנוער "השומר הצעיר". בה ועמה היטלטל מהונגריה ולגרמניה, שם הוקם בית חינוך ארעי לקראת העליה הנכספת לארץ-ישראל, ולאחר מכן העלייה באניה "אקסודוס" החזרה מאונס לגרמניה ובסופו של המסע הארוך- ההגעה למדינת ישראל שקמה זה עתה, ולכפר מסריק. כאן הכרנו, כאן נפגשנו, כאן חברנו לחבורת נעורים, יחד עם עשרות נערים ונערות. כבר אז באו לביטוי חביבותו ויכולתו ליצור קשר ללא מחיצות עם הזולת – תכונות אשר היו חלק מאישיותו בהמשך חייו. אלה יחד עם חיוכו הכובש וההומור האופייני לו, מיקמו את טוטו במוקד חיי החברה. הוא היה חביב הבנות כנאמר בדבר המשורר על נער אחר שנפל בדמי ימיו: "היתה לו בלורית מקורזלת שיער/ היתה לו בת צחוק בעינים/ ועת הקיפוהו בנות עד צוואר/ צחק הוא עד לב השמים". מקומו זה מצא ביטוי גם במפגשים ובארועים הרבים שקיימנו במהלך השנים. נישואיו עם נעמי והולדת הבן הכור דרור היו בבחינת המשך לחיים שנגדעו בשואה, וראשית חדשה. בעבודה ובמטלות שנטל טוטו על עצמו הוא גילה אחריות ומסירות – בין בעבודתו רבת השנים במדגה ובין בתפקידו האחרון בתחום הבריאות, שבו שמר תמיד על הסברת פנים מחויכת לחברים שהסיע. גם מעיסוק פעיל בספורט לא משך את ידיו: היה שחקן כדורעף בקבוצה שזכתה באליפות הנח"ל ושוער נועז בקבוצת הכדורגל של כפר מסריק. אהבתו לתיאטרון בלטה כבר מנעוריו, ואמנות הבמה היתה לחלק משמעותי ביותר בחייו: מבימוי מערכונים והעמדת פזמונים ובימוי מופעי הסיום של ילדי כיתה ו' ובוגרי י"ב, שהיו לחוויה בלתי נשכחת לילדים, להורים ולקיבוץ כולו. וכמובן להקת הדרמה המופלאה של קיבוצנו ועד תיאטרון חיפה ותיאטרון הקיבוץ. בדמויות השונות שגילם- מהקלאסיקה האליזבתנית ומולייר ועד המחזות המודרניים לרבות אלה העוסקים בחיי הקיבוץ- חיפש ומצא את ביוטיי האופי הייחודיים . בזכות התפקידים שמילא נישא שמו בכל רחבי הארץ, והשגיו הביאו לו אושר וסיפוק, ואנו שמחנו יחד אתו. פעמים אחדות בשנות בגרותו היו חייו של טוטו תלויים לו מנגד: במלחמת קדש השתתף כחייל מילואים בקרבות אבו-עגילה בסיני. שנים ספורות מאוחר יותר חווה תאונת עבודה חמורה במדגה, וכעבור שנים היה מעורב בתאונת דרכים קשה ממנה יצא בשן ועין. אבל את מאבקו הקשה , העיקש והנואש גם יחד , ניהל בשנים האחרונות במחלתו. האיש שבצעירותו נהג להתלוצץ עם חבריו על כל מיני תופעות "היפוכנדריות" שלו, התגלה בכל זקיפות קומתו ועוז רוחו בהתמודדותו עם המלה. לא הסתגר בדל"ת אמות ביתו, היה ער עד כדי התרגשות לנעשה בקיבוצנו ומחוצה לו, והוסיף ליטול חלק בארועים שונים. לא ויתר על מראות עיניים, ומטיוליו בחוץ-לארץ היה חוזר מלא חוויות ועם רצון להספיק עוד ועוד. טוטו טיפח ברגש חם את זוגיותו עם אבישג ואת קשרי המשפחה שכה אהב: הבנים דרור, מורן ותומר, הכלות עירית עינב ואליס והנכדות זיו, ושקד, וכן אחיו אריה ומשפחתו – והם כולם השיבו לו אהבה וחמימות. קשים מנשוא היו השבועות והימים האחרונים. טוטו ידע שהוא מנהל את מאבקו האחרון. עד יומו האחרון מיאן להיכנע- אך יש גבול לכוחות הגוף והנפש של האדם ותמו החיים. כמה חבל, כמה מצער שלא זכה לחוות את שמחת חייו האחרונה ולראות את נכדתו הצעירה ביותר שנולדה בליל פטירתו. תנחומים מעומק הלב לאבישג, לבנים ולכל המשפחה. ננצור בלבנו את זכרו של טוטו, חברנו הטוב והיקר. אברי פישר
