(01/06/1912 – 18/06/1987)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה מאשה שמאלינולדה: 1.6.1912נפטרה: 18.6.1987מאשה, או כפי שהליטאים היו קוראים לה מאשקה –איננה.הלכה לעולמה חברה מחבורת המייסדים.מאשה, חניכת השומר הצעיר בליטא בקן קובנה וחניכת גימנסיה עברית, הגיעה לארץ בשנת 1933, ביחד עם קבוצת שומרים חלוצים והצטרפה לקיבוץ צ'כו-ליטא. הקיבוץ היה אז צעדיו הראשונים, בבת-גלים, לא הרחק מבית חולים רמב"ם של היום.החברים גרו במחנה אוהלים, מחוסרי כל בתנאי חיים קשים, אך כל זה לא הרתיע את חבורת הצעירים ומאשה בתוכם, לבנות את חיי החברה והקיבוץ, להקים משפחה ולעבור את כל הדרך הארוכה, הקשה והמרתקת, מבת-גלים לקריית-חיים ועד כאן בכפר מסריק.מאשה כבעלת מקצוע שנרכש כבר בשנים הראשונות, עשתה שנים רבות במקצועה במתפרה, השתתפה בהתויית הדרך של תחום הצריכה החשוב – ההלבשה, מקומונה כללית למילוי צרכים אישיים.זכורני שקראתי באחד הפרסומים על נושא זה, של הלבשה אישית, כשמאשה מביעה ומטיפה כבר אז בשנות השלושים ליחס אישי לצרכיו של כל אדם ואדם. דברים שבתקופה ההיא היו דברי אפיקורסות.מאשה בנתה משפחה עניפה ומושרשת. היא וברוך היו למושג משפחתי. שניהם הלכו זה בצד זה לאורך כל השנים.מאשה השאירה משפחה גדולה. עוד זכתה בימיה האחרונים לחתונת הנכד אמיר. ראיתיה בערב זה קורנת מאושר.בשנים האחרונות הדרדר לצערנו מצב בריאותה ונזקקה פעמים רבות לבתי חולים. למרות שידענו על מצבה, קיבלנו את הידיעה על פטירתה בתדהמה והלם.לברוך, לבנים- ישי, דוד, ולאסתר לכלות, לחתן ולנכדים בכפר מסריק ובאפיקים – הלכה מכם רעיה, אם וסבתא, ולנו חברה, שאת חסרונה כולנו כואבים.                                                                            יהיה זכרה ברוך!                                                                                             ברקה.הימים עוברים, שבועות חולפים, אמא איננה הלכה והשאירה אחריה חלל ריק. ...הבית שבנתה, משפחה גדולה, מסועפת ומגובשת שנותרה בלי הציר המרכזי.אמא- אשה קטנה, נמרצת, מלאת שמחת חיים וחיוניות, טיפחה את ביתנו באהבה ובטוב טעם אמא ידעה בסבלנות ובחכמה למצוא שפה משותפת עם נכדותיה הגדולות, לקשור קשרים עם הכלות,הדודים ובנות הדוד. אחדות המשפחה היתה חשובה לה.אני זוכרת שיחות ארוכות על מהות המשפחה. אמא ניסתה בכנות, לחדור ולהבין בין המילים את האמת  העמוקה יותר, המוצנעת  לפעמים. בשיחותינו המשותפות העלתה תהיות על צורת החיים הקיבוצית, לחיוב ולשלילה. שאפה להעביר מנסיונה העשיר לצעירים שבינינו וללמוד משגיאות העבר. אמא המחלה הכריעה אותך... הבית נשאר כשהיה – חם נקי ומטופח.בחוץ בגינה – פורחים הפרחים ומי יאמר לאבא מה הם עשבים שוטים?... והפצע חד וכואב, גם אם הזמן יחלוף והוא יגליד – צלקת תשאר תמיד!                                               שלך באהבה                                                                                             בתך אסתר